סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 6 שנים. 14 בדצמבר 2017 בשעה 19:32

לא כברוש.
לא בבת אחת, לא כולי,
אלא כדשא, באלפי יציאות זהירות-ירוקות,
להיות מוסתר כהרבה ילדים במשחק
ואחד מחפש.

לא כגבר יחיד,
כבן קיש, שמצאוהו רבים
ועשו אותו למלך.
אלא כגשם בהרבה מקומות
מעננים רבים, להתחלחל, להיות שתוי
פיות רבים להיות נשום.
כאוויר בשנה ומפוזר כפריחה באביב.

לא הצלצול החד, המעורר
בשער רופא התורן,
אלא בדפיקות, בהרבה אשנבים
בכניסות צדדיות, בהרבה דפיקות לב.

 

 

   ✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨

 

ככה התחשק לי, לקטוע אותו לפני הסוף, ויסלח לי רבי ומורי יהודה עמיחי על ברית המילה (נו טוב... כמה מילים) שעשיתי לו כי ככה רציתי שיגמר, מותר לי. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י