"אני יכולה לגעת בך?" שאלתי בעיניים מורעבות "בטח יכולה" הוא ענה בלי לחשוב פעמיים, אוסף את היד שלי ומניח אותה על הזקפה העתידית שעוד לא התעוררה בו.
"אני יכולה לגעת בך באמת?" שאלתי שוב בשקט"
"את יכולה לגעת איפה שמתחשק לך, כל כולי לרשותך ילדה" הוא ענה ודחף את היד שלו לתחתונים שלי תוך כדי שלקח לגימה מהירה, ממשיך להתקשקש עם הברמן מצידו השני של הבר, עוקב אחריו במבט משועשע, נהנה לראות איך הוא מתאמץ למצוא את הבקבוק המסויים שביקש כרגע, ואיך הוא משתדל ועושה כל שביכולתו כדי להציג בקיאות מרשימה בפני האיש המרשים שיושב למולו ודוחף את הידיים שלו לגוף של איזו בחורה.
"אני יכולה לגעת בך בבקשה? ממש לגעת בך?" שאלתי שוב בפעם השלישית, מתאמצת להיות ברורה שקופה ומובנת "הנני כאן" הוא התקרב והשקה אותי מפיו במשקה הבוער שהברמן הצליח למצוא על פי בקשתו, חייך אלי ודחף את אצבעות כף ידו לתוכי, נוגע בכל מקום אפשרי בגופי הרעב שנצמד לשלו. צובט, מחטט, מלטף, לופת. ואני, מטושטשת מכמיהה ושואלת שוב ושוב ושוב כמו מי שלא קבלה תשובה מספקת "אני יכולה לגעת בך..? בבקשה? אני יכולה לגעת לך בלב?" דייקתי..
לא הספקתי לסיים את המשפט והיא הופיעה בלי שום אזהרה מוקדמת, בעזרתה האדיב של כף היד הגדולה שלו ששמטה את הכוס על הבר והדביקה לי סטירה מצלצלת מטלטלת ומרעידה, מעיפה את הראש שלי כמו היה בובת סמרטוטים מרוטה, עד שלרגע פחדתי שלא אצליח ליישר אותו בחזרה..
"עד הלב..." הוא שאג והשתתק. אחר כך דפק לגימה משכרת ומשקרת ארוכה ובוערת ישר לסרעפת, ובלי להישיר אלי מבט הוא לחש שוב בלי מילים בלי קול "עד הלב.."
