לסיפור שלנו יש סוף אמיתי, כזה שבאמת קרה. כזה שגרם לו להבין מהר מאד שמתחת לכל היופי הכובש אשר מציף את הרשת, מסתתרת חיה פצועה מדי ולא מישהי שניתן לרקום איתה חלום, ודאי לא מי שיכולה לתת לו משהו מעצמה, אלא אחת שיודעת בעיקר לקחת.
והיא באמת היתה יפה כמו נסיכה מאיזו אגדה, אבל במקום להתמסר לאיש הזה שהגיע במיוחד בשבילה, היתה עסוקה בצ'יטוטים בלתי נגמרים בנייד הטורדני שלה ובקושי מצאה רגע פנוי להתייחס גם אליו בדרך לשם, אז הוא הדליק את המערכת והתמסר לנהיגה לצד צלילי המוסיקה שאהב.
לא באמת היה לו מה לעשות אחרי שהוריד אותה במקום שבקשה, הרי המציא את כל הנסיעה הזו כדי לזכות להיות לצידה, ועכשיו נשאר כדי לחכות לה בתקווה שבדרך חזרה יצליח לגרום לה להבין את הפוטנציאל המטורף שהוא יכול לשמש עבורה.
והדרך חזרה באמת זרמה אחרת, אולי בזכות הפגישה המוצלחת שהיתה לה, אבל הוא לא העז לשאול דבר, אולי הבינה שלא היתה בסדר קודם כשהיתה מרוכזת רק בעצמה, ואולי הצליחה לראות פתאום את האיש הזה שנמצא כאן לצידה.
הוא אמר שלא אכל מהבוקר ושאל אם גם היא רעבה, ועוד לפני שענתה הציע שיעצרו במסעדת דרכים טובה שהוא מכיר, ניסה למשוך את הזמן איתה במכוון.
כשסיימו להזמין מהתפריט והמלצרית עם זנב הסוס השחור התרחקה, הרגיש שזה הזמן המדוייק לאפשר לאדון שבו לצאת ולעשות את העבודה, הוא שלח לה את המבט הנכון ואחריו גם את היד אל החיבור הלוהט שבין הרגליים שלה כשהוא מפשק אותה מתחת לשולחן ומחטט בתוכה כמו היתה הרכב המקולקל של עצמה והוא בעל המקצוע שיודע מצויין מה לעשות כדי לתקן את המנוע שהתחמם לה בהגזמה.
וזה עבד, כמו שעון שוויצרי יוקרתי ומדוייק זה עבד. דבר כבר לא הטריד אותה מלבד הרצון להתפתל וליפול לזרועותיו המיומנות כל כך במלאכת האהבה, רצתה לתת לו לעשות בה כל מה שיחפוץ, העיקר שיחפוץ בה ויחפיץ אותה בלי הפסקה.
כשכל גופה בער מתחת לשולחן ולא הצליחה להסתיר את התשוקה במבטה, בקשה בנשיכת שפתיים רק רגע אחד כדי לצאת לשירותים להתרוקן לפני שלא תוכל עוד ותבייש את עצמה.
"בטוחה שזה מה שאת רוצה,אה? זנזונת קטנה?" הוא חייך אליה בממזריות שהיתה חדשה לה, צובט אותה חזק מבעד לתחתוני הכותנה הרטובות ומאשר לה לצאת ולחזור תוך 4 דקות במדויק, וכדי שלא יהיו אי הבנות, אישר לה לעזוב רק אחרי שכיוון את הסטופר בטלפון הנייד שביקש ממנה להשאיר על השולחן.
כשהשניות התחילו להספר לאחור, יצאה משם בהליכה מהירה, וכשנעלמה מאחורי גרם המדרגות של השירותים, חזרה המלצרית עם זנב הסוס עם המנות על פי ההזמנה.
הוא שלף מהצלחת שני מקלות של מלפפון וגזר שהיו פרוסות בצד, תקע אותן בפה כמו סיגר יוקרתי והשאיר על השולחן שני שטרות שיכסו מעבר לארוחה שתשאר יתומה.
דקה וחצי נותרה לה לחזרה, אבל הוא זה שעשה את הצעדים לקראתה והבהיל אותה כשניצב מאחוריה בדיוק כשיצאה ועמדה לשטוף את הידיים לפני החזרה בזמן אל השולחן.
הוא נעמד מאחוריה וצבט בשתי הפטמות בעוצמה, לרגע לא חשב מה יהיה אם מישהו יחליט להכנס אחריו פתאום או לצאת מתא השירותים שעל ידם.
והצביטה שלו חדרה דרך כל העצבים החשופים שבגופה והכאב שדקר אותה בער בה כמו היתה ענף יבש במרכז המדורה, אבל היא הבינה את כללי המשחק והחניקה את הצעקה.
✨ המשך בהמשך..