"אישה היא כמו זית", אמר לי בעודו לוקח לגימה רעשנית מתוך כוס תה המרווה ששתינו יחד בלב הכרם באמצע עונת המסיק.
"זית ירוקה היא עדיין בוסר, טעם השמן מר ומודגש והכמות שאפשר להוציא מכל אחת, מועטה מאד, כך גם ילדה בת עשרים- חלקה ורעננה ללא פגמים אבל טָבּוּלָה רָאסָה, אין ייחודיות ואין כלום".
לא הפליא אותי שאברם הזקן מדבר בלשון נקבה על פרי הזית, אולי משום שהכיר כל עץ מתוך 42 העצים שלו ולכל עץ נתן שם של אישה.. "השמן המשובח ביותר הוא דווקא מהמסיק המאוחר מהזיתים הסגולות והשחורות", המשיך הזקן בהתלהבות- "מהבוגרות על העץ מקבלים שמן בהיר וצלול ללא מרירות, על גבול המתוק והכמות גדולה מאד- זרם של שמן זית טהור גם אם לא תלחץ במקום המדויק.. התמסרות. כך אישה בְּשֶׁלָהּ- כדי להפיק ממנה את הטוב ביותר, היא מוכרחה לעבור דבר או שניים בחייה, לצבור כמה קמטים וקילומטראז', שתחווה פרי בטן והתנסות בעולם הזה- רק אז תקבל שְׁלמוּת נשית ואולי זאת החוויה הגדולה ביותר שגבר יכול לשאוף בחייו, להיות והכי טוב לחיות עם אישה בשלה, אישה אמיתית".
וגבר? שאלתי את אברם, גם דומה לזית? אברם לקח עוד לגימה רעשנית מהמרווה המרה ואמר: "לא, ידידי הצעיר, גבר דומה לזין, כל הזמן ובמשך כל ימי חייו"...
(סיפורי_פסטיס
גל גרינברג)