סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 5 שנים. 28 במרץ 2019 בשעה 23:34

הגעגוע הכואב ביותר הוא לזה הנמצא במרחק נגיעה מאתנו בזמן שאיננו יכולים להתקרב.

שווה הדבר לציפור יפת נוצה בכלוב זהב המונח על אדן החלון מול מרחבי האינסוף..... 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י