בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 4 חודשים. שלישי, 27 באוגוסט 2019, בשעה 23:49

כל כך הרבה אפשרויות היו לי להעביר את הלילה הזה בין חברות וחברים ובכל זאת בחרתי להיות בו לבדי ולא בפעם הראשונה.

 

כבר מזמן הבנתי שבזמנים כאלו כשהכאב מציף ועולה, עוטף שוצף וקוצף, אני מעדיפה לא לפגוש אף אחד מלבדי, מעדיפה שיזכרו אותי מחייכת וקלילה, כזו שמדביקה אחרים באופטימיות של אושר ושמחה.

 

ברגעים של כאב בקצוות העצב ושורשי הלב, מעדיפה להתעטף רק איתי או במי שיהיה מסוגל להכיל את כל הפראות שעצורה בתוכי.

קצת כמו במילים המושלמות של אלחנדרה פיסאניק מתוך "בלילה הזה בעולם הזה" בתרגום של טל ניצן, שגם אליהן נחשפתי תודות לנמרוד שיין.

 

מסיבה / אלחנדרה פיסאניק


פרשתי את יתמותי
על השולחן , כמו מפה.
ציירתי את המסלול
אל מקומי אשר ברוח
מי שבא אינו מוצא אותי
מי שאני מצפה לו איננו קיים.

ושתיתי ליקרים פראיים
כדי להפוך את כל הפנים למלאך
לכוסות ריקות.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י