פתאומית לעד

לפעמים נגמר לי האוויר מלנסות ולהבין

לפעמים כל מה שאני זקוקה לו זה להרגיש אהובה 

עטופה ומחובקת. לדעת שיש מי שרואה אותי בפשטות הכי נקיה שיש ואוהב אותי ככה וכל מה שהוא מבקש בליבו, שאהיה שלו.... ככה , כמו שאלתרמן :

את שומעת, הרוח זרה וסתוית
אורח צועד אל בית שהחויר
אם ניצבת בחלון, או רקמת, או טוית,
כבי את האור ושכבי.

את נרדמת, ואני אכנס ואשב.
לרצפה אשב
להביט עלייך.
שותק ונכרי בחדרך השליו
אחכה לך כמו נעלייך.

אז תקומי מוארת בנגה אויבים,
כי עבר בשנתך אלהי
אז תקומי,
ושני חלומות לא טובים
יתקרבו לאיטם,
יאחזך בידם
ויובילו אותך אלי.