|
|
|
ידיד של שנים, ידיד שגר רחוק, ידיד שאני רואה עכשיו פעם בשנה.
ידיד שמבין, ידיד שהוא אפילו לא שולט הוא נשלט.
אז נתתי לו לקשור אותי, כי אני בוטחת בו, כי רציתי להתנסות קצת לראות מה אני ילמד על עצמי, מה אני יבין על עצמי.
אז הבנתי שבשבילי זה לא הכאב או הקשירה.
זה הדומיננטיות!!!
<!--[if gte mso 9]> <![endif]-->
<!--[if gte mso 9]> Normal 0 false false false EN-US X-NONE X-NONE <![endif]--><!--[if gte mso 9]> <![endif]--><!--[if gte mso 10]> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;} <![endif]-->
אני עומדת קשורה, ערומה, ומפוסקת...
על עיניי צעיף שחור... ועל פי צעיף שחור נוסף...
עומדת שם כמו שנראה כמו נצח
ופתאום
רוח:
אני מרגישה רוח קרה וקלילה...
מלטפת את שדי הקטנים,
פטמוטי מתעוררים לחיים, נעמדים.
הרוח עוברת מלטפת את בטני, יורדת למטה אבל פוסחת על משולשי
הרוח יורדת ומלטפת את רגלי, את פנים יריכי מדגדגת ומשתנה
פתאום הרוח הופחת חמה והיא עולה מגיע לנקודה הרגישה שלי ומלטפת ומעוררת ונעלמת.
ושוב שקט.
אדמה ועץ:
ידיים נוגעות בי ידיים מלוכלכות מאדמה רכה ונעימה מעסה ומרגיעה...
הידיים עוברות על גופי מעסות אותו ומשחררות את השרירים, מרגיעות את הגוף,
הצוואר, הגב, הירכיים ואפילו כפות הרגליים, הבטן החזה נרגעים מתפנקים, ומלכלכים.
והידיים נעלמות.
ואז משום מקום על ישבני ענף עץ מכה, בהתחלה חלש ואז חזק, הענף מכה ואני צועקת,
וזה ממשיך עד שישבני מאדים ואז זה נעלם.
ושוב דומיה
מים:
ופתאום זרם מים חמים פוגעים בי שוטפים את האדמה והלכלוך, אני מוחה, אבל אני נשתפת נתנקה, קודם נשתף החלק הקדמי ואז החלק האחורי במיוחד ישבני.
ואז זה נפסק ואז אני מרגיש קרח קר מטייל על השד הימני שלי במעגלים איטיים עד שהקרח מגיע לפטמה שלי ושם הקרח משחק עם הפטמה, מקפיא אותה והיא מתקשה, ואני מוציאה קולות תלונה אבל הקרח ממשיך להתעלל עד שהוא נמאס לגמרי ואני משמיעה קול הקלה, אבל אז אני מרגישה חתיחת קרח על השד השמאלי וכל התהליך חוזר, ואני שוב מוציאה קולות תלונה קטנים. ושוב הקרח נמאס, ואני שוב נרגעת אבל אז אני מרגישה משהו קר על שפתי התחתונות שמעגלים סביב סביב עד שחתיחת הקרח הגדול במיוחד נדחפת לתוכי, ואני משמיעה צעקה שנבלעת בצעיף.
והקרח נכנס ויוצא ממני, מקפיא אותי מבפנים. ואז במפתיע נעלם לגמרי.
אש:
ואז את הקרח מחליפים טיפות שעווה חמות על שדיי נופלות ללא רחם עליהם, ואני משמיעה קולות קטנים.
ואז גם זה נפסק, ואני כבר חמה ולוהטת.
הצעיף מפי מוסר...
ומאחורי, בפתחי אני מרגישה משהו חם נכנס לתוכי, וידיים חמות תופסות בשדיי ואתה מתחיל לצאת ולהיכנס מתוכי, בהתחלה לאט, ואז הקצב מתגבר, ויד אחת יורדת למטה על דגדגני ומתחילה לעסות אותו, והיד השניה עוד משחקת בפטמותי,
והקצב מתגבר ואני משמיעה קולות יללה, וגרגור מרגישה את האש שלך ואת האש בתוכי מתגברים ואז הכול מתלקח ומתפרץ...
זה משהו שחשבתי עליו יש בו קצת מהפנטזיה שלי, קצת דימיון וקצת מציאות :)
<!--[if gte mso 9]> Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 <![endif]-->
<!--[if gte mso 9]> <![endif]--><!--[if gte mso 10]> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;} <![endif]-->
מה זה בעצם מתחלף העם לא כלנו מתחלפים בעצם?
אני הגדרתי את עצמי מתחלפת כי אני לא סגורה על עצמי...
אבל חשבתי על זה העם כולם סגורים על עצמם?
יש כלה שהם שולטים ויש נשלטים אבל העם הם תמיד ככה?
העם אף פעם לא נוצר מצב שהכול מתהפח פתאום?
או אדם שהיה נשלט שנים רוצה פתאום לשלוט?
או אדם ששלט שנים רוצה פתאות שישלטו בו?
אין שום דבר קבוע הכול מתנה, זה הרי טבע האדם והעולם...
<!--[if gte mso 9]> Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE <![endif]-->
<!--[if gte mso 9]> <![endif]--><!--[if gte mso 10]> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;} <![endif]-->
מורידה בגדים, פותחת את המים, מכוונת אותם שלא יהיו חמים מידי או קרים מידי.
נכנסת למים חופפת, שותפת, מתנקה מורידה את הליכלוך של הלילה, טקס של ניקיון וטוהר...
אך בזמן שאני מעבירה ספוג מלא סבון על גופי מחשבות זימה ממלות את מוחי...
וכאן בתוך המים גופי מתעורר לחיים אחרי שהיה רדום, פתאום המים מרגישים קרים יותר לעומת גופי המתחמם...
ובזאת אני משנה את זרם המים מתיישבת באמבט, פותחת את רגלי, מנסה לנקות את ראשי מכל נחשבה, ונותנת למים לזרום בין רגליי...
אני עומדת על קו דק גופי מגיב לעונג, אך זה כמו לעמוד מעל תהום, כמו לעמוד בין עונג לבין כאב, חלק ממני רוצה את זה וחלק אחר מפחד מזה...
הלחץ נבנה ואני רועדת מפחד או מעונג או משניהם...
לא יודעת לאיזה תפקיד אני שייכת,
מצד אחד יש בי רצון גדול לרצות ולספק,
מצד שני הרעיון שמישהו יהיה לרגלי ויספק ויענג אותי מאלה חיוך על פני,
אולי אני רוצה את שנייהם,
פעם להיות הנשלטת ופעם להיות השולטת,
פעם להיות חתולה ופעם להיות נמרה,
פעם לרצות ופעם להתרצות,
לא יודעת אני פשוט מבולבלת.
זהו חג העצמאות למדינתנו היקרה, בת 64 מזל טוב לה, באמת עד 120 למדינה הקטנה הזו.
ולכל יושבי האתר חג שמח 😄 .
החתולה
שיהיה לכולם חג חירות מלא קשירות והצלפות.
שיהיה לכולם חג אביבי מלא פריחות.
והיה לכם הרבה מצות בחג הפסח והמצות הזה.
ובקיצור הרבה שמחות.
מיאו
קשה למצוא את זה שמתאים לך.
במיוחד שגרים רחוק כל כך מהארץ (למרות שאני כן חוזרת בקרוב כנראה לזמן רב).
ועם כבר מתגברים על המרחק ומוצאים אחד או כמה לדבר איתם ולהתיידד, והנה את חושבת שמצאת לך לפחות ידיד אחד או שניים (כי כמובן חוסר הביטחון שלך ירוד אז את לא מאמינה שיהיה יותר).
ואז קורה משהו וידיד נעלם ואת מנסה לחשוב מה עשית, אמרת משהו לא במקום או לא אמרת מספיק.
לא שאלת מספיק שאלות (תמיד היה לי קשה לשאול שאלות) או לא נתת מספיק תשובות.
סיפרת יותר מידי על הפנטזיות שלך, על התחושות שלך. או לא סיפרת מספיק.
קרה לך/לו משהו פה או שם שלא קשור אך כן משפיע בכל זאת.
ואז יוצא שמהתכתבות נחמדה או שחשבת שהיא נחמדה נעלמת ואת נשארת לבד שוב.
וכמובן אחת שאין לה ביטחון ושהיא מפחדת בכלל להתחבר עם מישהו חוזרת בחזרה לתוך הגולם שלה (או במקרה שלי בחזרה לסל שלי).
אבל אני גם מאמינה שיש אחד לכל אחד.
אז אני אראה מה יקרה ואמשיך להאמין לטוב.
יש בי רצון להשתייך לעולם הזה.
יש בי רצון למצוא את מקומי.
יש בי פחד וריגוש כאחד מהמחשבה.
יש לי רעיונות, מחשבות, פנטזיות וחלומות.
לא יודעת איך להתחיל או עם אני רוצה להתחיל.
אולי תמיד אהיה זאת שמסתכלת מהצד.
ואולי יום אחד אצליח לשבור את המעצורים.
עד אז פשוט אכתוב את המחשבות שלי, הרעיונות שלי, החלומות והפנטזיות שלי.
ואולי כך אצליח להשתייך.
