קשה למצוא את זה שמתאים לך.
במיוחד שגרים רחוק כל כך מהארץ (למרות שאני כן חוזרת בקרוב כנראה לזמן רב).
ועם כבר מתגברים על המרחק ומוצאים אחד או כמה לדבר איתם ולהתיידד, והנה את חושבת שמצאת לך לפחות ידיד אחד או שניים (כי כמובן חוסר הביטחון שלך ירוד אז את לא מאמינה שיהיה יותר).
ואז קורה משהו וידיד נעלם ואת מנסה לחשוב מה עשית, אמרת משהו לא במקום או לא אמרת מספיק.
לא שאלת מספיק שאלות (תמיד היה לי קשה לשאול שאלות) או לא נתת מספיק תשובות.
סיפרת יותר מידי על הפנטזיות שלך, על התחושות שלך. או לא סיפרת מספיק.
קרה לך/לו משהו פה או שם שלא קשור אך כן משפיע בכל זאת.
ואז יוצא שמהתכתבות נחמדה או שחשבת שהיא נחמדה נעלמת ואת נשארת לבד שוב.
וכמובן אחת שאין לה ביטחון ושהיא מפחדת בכלל להתחבר עם מישהו חוזרת בחזרה לתוך הגולם שלה (או במקרה שלי בחזרה לסל שלי).
אבל אני גם מאמינה שיש אחד לכל אחד.
אז אני אראה מה יקרה ואמשיך להאמין לטוב.
לפני 12 שנים. 26 בפברואר 2012 בשעה 4:50