הבזקים

כשהייתי קטן תמיד היו את הסיפורים מהעבר בכל תחום היית יושב ושמוע סיפורים
ותמיד היה נראה לך כאילו פעם הכל היה יותר טוב .
האנשים היו פשוטים יותר , טובים יותר החילים היו אמיצים יותר ערכיים יותר
הילדים היו בוגרים יותר פעם הכל היה ממש אחרת .

זה תמיד העלה אצלי מחשבות האם באמת פעם הכל היה אחרת לטובה
או שאולי אנשים אוהבים לשכוח מה שלא נעים לזכור או שבכלל אנשים מדברים על העבר
כי אין להם מה להגיד באמת בהווה.

זה די מזכיר לי חלק מהויכוחים פה תמיד שמתחיל איזה ויכוח ולא חשוב הנושא
מגיעים הדינוזאורים בשלב מסוים ומספרים על המירק ועל הזמן שהבדסם היה במחתרת
ושהיום זה כבר אחרת אם רק היה ניתן לחזור להרגשה של פעם לבדסם האמיתי
האנשים אז היו ברמה אחרת זה לא מה שקורה פה היום .

זה תמיד מעלה אצלי מחשבות אולי אני פשוט מגיע תמיד מאוחר מידי או
פשוט כשאני מגיע הכל מסביב מתחיל להתדרדר.
או שאולי לחלק מהדינוזאורים פשוט אין מה למכור יותר חוץ מאת סיפורי העבר ?

במובן מסוים זה תמיד מזכיר לי את המומחים לחו"ל כל היום עושים השואות
ונותנים הסברים מנומקים מה קורה בחו"ל .
שם המלכות בתשלום אנטלגנטיות יותר והקהילות תומכות ועמוקות יותר .

אין לי ספק שבזמנים אחרים ובמקומות אחרים קראו וקורים דברים שאפשר ללמוד מהם .


נכון מקדמת דנהן אנשים גדלו על המשפט שהדשא של השכן ירוק יותר

פעם כדי לשתות קפה שחור טוב לכולם היה ברור - שמים את הגזייה, מבשלים את הקפה
על אש קטנה, מורידים ממש קצת לפני שגולש, מחכים קצת ומחזירים לאש מספר פעמים.
מבשלים טוב את הקפה לאט ובסבלנות עד שמגיעים לתוצאה הרצויה.
בזמנו סבא שלי שוחח איתי ואמר לי : "קשר נבנה כמו קפה שחור לאט, עם הרבה סבלנות
ואז מגיעים לתוצאות הנכונות בזמן הנכון".
תמיד האמנתי שיש משהו באמירה הזאת, סוג של חוכמה שדברים צריכים את הזמן שלהם .

עד שהגעתי לפה וגיליתי את האנשים של כף קפה שחור, מים חמים ולבלוע אינסטנט פה ועכשיו.
אתה מגיע מסתכל מסביב, רואה קשר מתחיל ולא עובר יום וחצי ואתה יושב
עם הפה פעור בתדהמה, אתה מציץ בבלוגים, בפרסומים באתרים השונים ואתה קורא
כמו במשחק טניס מתחילות ההרמות לאדון "דרכך גיליתי את הדרך לאושר הפנימי שבי"
והוא מרים בחזרה "זאת העוצמה הפנימית שבך שנותנת לך את הכוחות להאחז בדרך..."
( בלי קצת מחמאות עצמיות לא ממש שווה ) והיא ממשיכה להרים "רק לך יש את היכולת
ללחוץ להביא אותי למקומות האלו שכל חיי חיפשתי" וזה ממשיך הפינג פונג .
כמובן שמסביב יש את הצופים שמסובבים את הראש מצד לצד ודואגים מידי פעם
להוסיף משפטי עידוד כגון "החיבור בינכם הוא אלוהי פשוט לקנא"

כמובן שלמתבונן מהצד הכל ברור: שנים של בזבוז הגז בגזיה והזמן על הכנת הקפה
אם רק הייה ניתן ללמוד את דרכי האל, היכולת בנגיעה אחת, ביום אחד, ליצור
מה שבמשך שנים אנשים בנו שלב שלב, צעד אחר צעד .

אבל החיים לא האירו פנים לכולנו רק הטובים ממש קיבלו את הנגיעה האלוהית,
את היכולת ליצור עולם ומלואו ברגע.
זה מזכיר לי סיפור קטן שסיפרו לי על אלוהים אבל זה רק דומה כי לו לקח שבוע
ואצלו התגלו הרבה בעיות בהמשך לא כמו אצלם .

קשה לגבר / אשה פשוטים, אלו שלא קיבלו את מתנת האל להשלים עם החיים .
הרי זה חולני להלחם על הטוב שלך, ללכת לאט ובסבלנות שאם רק נגיע לאדם הנכון
הוא ביום, בנגיעה, יעשה עבורנו את שכל החיים לא הצלחנו ליצור עבור עצמנו.

בשיחה אחרת עם סבא שלי כשהתחלתי לשחק טניס הוא אמר לי תמיד "תזהר כי
כשמרימים - בסוף מישהו מנחית ואז זה יכול לכאוב כשזה פוגע בך.
עדיף לשחק לאט מהקו האחורי ושמגיע הרגע הנכון לעלות לרשת הכל ענין
של סבלנות ותזמון שלך ומי שמולך".

האמת שנולדתי הייתי די חכם מהתחלה אמרתי אני לא פראייר, אני אלך על ג'וב
עם הרבה חופש פעולה ויכולת לעשות מה שאתה רוצה.
הלכתי וביקשתי להיות אלוהים אמרו לי "איחרת, כבר תפוס"
בצער נאלצתי להתפשר והחלטתי להיות מלאך
אמרתי אם לא אלוהים לפחות אהיה קרוב שתהיה לי גישה אולי אלמד כמה טריקים
מסתבר שטעיתי הייתי צריך לבקש להיות יד האלוהים אם רק הייתי לוקח את המגע
את היכולת האלוהית שיש לאחרים בטח גם היתה לי היכולת להעיר את עיני העיוורים
בנשימה אחת ארוכה בעורף.