סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבזקים

לפני 9 שנים. 22 בפברואר 2015 בשעה 7:39

ישנם המון סוגים של פחד וכל אחד פוחד ממשהו בחיים.

 האנשים עם הפחד הגדול ביותר לרוב הם אלו שנוהגים לומר "אני לא פוחד מכלום"  

הם לא פוחדים מכלום הם פוחדים מעצמם. פוחדים להבין מה שהרבה פעמים הראש יודע אז מדחיקים ומרחיקים 

והכל עטוף בהסברים ומורכבות רק שלא מישהו יחשוב שיש בהם פחד. 

הרי פחד מראה על חולשה ולרוב הם כל כך חוששים שיראו שהם חוששים ממשהו שהם עסוקים בלגונן על עצמם מ"להיות חלשים" שהם אפילו לא מסוגלים לראות כמה חלשים הם נהפכים בתהליך הזה.

 

רבות מההתמודדויות בחיים הם לא דבר קל ואין דבר קל מללבוש שריון עוצמתי של כלום ושום דבר שדואג להרחיק אותנו מהמציאות של עצמנו  ולהשאיר את הכול חיצוני מרוחק ולנסות להפוך הכול למשהו טכני כזה או אחר.

 

בסופו של יום יש אצלנו בידיים תמיד רק דבר אחד בוודאות וזו הבחירה שלנו. 

הבחירה האם להמשיך לברוח או להתמודד. את הבחירה הזו איש לא יכול לקחת מאף אחד לעולם .

 

לא תמיד ניתן לראות ולהבטיח מראש שכל התמודדות תשיג את יעודה אבל יש דבר אחד ודאי 

כאשר לא מתמודדים בוודאות מפסידים גם אם ניתן לעטוף את המציאות העכשוויות בהרבה צבעים אם לא היה צורך לעטוף אותה בצבעים היא לא הייתה קימת ההתמודדות.

 

בסופו של יום אין דבר יותר מאכזב ופוגע מיום אחד להתעורר ולהבין שלא היית נאמן לעצמך וויתרת לפחדים שלך ובלי להבין נתת להם להכתיב לך מה יקרה אתך.

 

ונסיים בדברי המשורר בעל 4 העיניים "מי שמאמין לא מפחד" 

מי שבאמת מאמין בעצמו מוצא דרך להתגבר על הפחד מלהבין שהוא מפחד להתמודד גם אם הכול מסביב נראה מסובך מורכב גדול וחזק מאתנו.

יש דבר אחד שהוא תמיד חזק יותר מהכול וזאת אמונה אמתית בעצמנו רק צריך לפעמים לדעת למצוא אותה מחדש.

 

לפני 12 שנים. 1 בדצמבר 2011 בשעה 18:14

*רשמית סיימתי לבנות את הבית ואפילו לעבור אליו, ואם הקבלן יתנהג יפה אני אפילו אשלם לו את מה
שהוא טוען שמגיע לו .

*סימתי השבוע 20 שנות מילואים ביחידה קרבית שרדתי עד הסוף מה שלא האמנתי בחלומות הכי ורודים בתחילת הדרך
אפילו זכיתי לכמה ימי נופש באילת בחסות הצבא לכבוד הסוף (שזה בהחלט היה מפתיע) . קיבלתי מגן וטקס ועוד מעט תגיע התעודה שאומרת שבמלחמה הבאה אתם בלעדי

*סיימתי עם המסינג'ר (טוב לפחות חלקית) המסינג'ר שלי החליט ליצור לעצמו ישות עצמאית והוא התחתן עם איזה וירוס שצירף לי אנשים מחק אנשים
שלח הודעות עצמאית עד שהרמתי ידיים ונטשתי אותו לטובת מסינג'ר חדש
שכרגע די מיותם וריקני (כי נמחקו לי רוב האנשים מהמסינג'ר הישן 😄 )

*ועכשיו ערב גברים בפתח
A man got to do, what a man got to do

call of duty moodern warfare 3
ב - xbox

כי כול אדם עמוק צריך משהו אמיתי לנשמה

לפני 15 שנים. 27 ביוני 2009 בשעה 5:52

התפטרתי .
לא כי היה לי רע לא כי התנאים היו רעים פשוט הייתי צריך להמשיך הלאה בחיים
הגעתי לאן שהגעתי מאפס בנייתי את עצמי במהלך השנים עד שהשגתי כמעט כל מה שיכולתי להשיג במסלול שבחרתי
לא רע שם יש אפילו המון דברים טובים בממלכה הקטנה שלי שמספקת שקט נפשי,המון זמן פנוי וסוג של בטחון כלכלי
אבל הגעתי למקום של מיצוי כבר לא קמתי בבוקר עם שום ריגוש ענין אתגר חייתי יותר מדי זמן רק שגרה נוחה מאוד
והרגשתי שעם כל הטוב זה גם מכבה חלק ממני מאוד קשה לוותר על מקום שנוח בו מכמעט כל הבחינות.

בודדים האנשים שמצליחים בכלל להתחיל להבין את הבחירה שלי
מבחינת הרוב "ירדתי מהפסים" למה לי לוותר על כל מה שהשגתי וללכת להתחיל מאפס במקצוע חדש שאני לא יודע
במקום שאני הופך להיות הבורג הכי קטן וזניח במערכת בשלב הראשון.

כמו בכל בחירה גורלית גם עם יש בה סוג של השלמה קשה להעלים את החששות
מעטים האנשים שהיו מסכנים הכל והולכים בדרך שלא בטוח בכלל אם יהיה לי זמן או שיש לי סיכוי להצליח בה.
אבל בחרתי ושבוחרים בדרך חדשה צריך לאסוף את כל הכוחות כדי להצליח
יהיה לזה מחיר אישי לא קל אצטרך ללמוד להתמודד מחדש עם חוסר בטחון חוסר ודאות שכפי הנראה ילווה את חיי למשך זמן לא מבוטל
אבל פני קדימה ואני אלמד איך לנווט במקום המורכב הזה ולתת לתקוות להיות חזקות מהפחדים ואתן לעצמי הזדמנות להצליח.

כל העובדים במחלקה שלי באו לנסות לראות אם יש דרך שאשנה את דעתי ואשאר
למרות שעבור חלקם זאת הזדמנות להתקדם מקצועית וכספית .
אני לא יודע לשפוט אם הייתי טוב יותר או פחות בעבודתי זה שאחרים יעשו אני יודע שכל האנשים שהייתי אחראי עליהם
אהבו לעבוד תחתי וזה מבחינתי סוג של הצלחה.
לא תמיד קל לנווט בין הלחצים מלמעלה לבין הצרכים הבעיות של האנשים שמתחת אבל אני מרגיש שהצלחתי
לאורך כל הדרך להיות אדם הגון עם העובדים ולעולם לא נתתי לכוח שהיה לי לשנות את התנהגותי כאדם
ואולי זאת הסיבה האמתית שלאורך כל השנים והיו לי גם עובדים קשים לא היה אחד שסימתי איתו לא יפה.

זהו עכשיו אני שוב מתחיל לצעוד בשביל חדש ולא מוכר אבל אני לא לבד בשביל הזה כמו בכל דרך גם בדרך הזאת ישנם אנשים טובים
כולי תקווה שבחרתי נכון כולי תקווה שאצליח במקום החדש ועם הזמן אוכל גם להביא משהו ממי שאני ושיהיה לזה ערך מוסף גם שם יום אחד.


שבת שלום

לפני 15 שנים. 6 באפריל 2009 בשעה 10:17

אין ויכוח אמיתי שמסתובבות פה כמות לא קטנה של תופעות טבע שאפילו המדע עוד לא מצא להם הגדרה
ועדין תמיד עלתה במוחי המחשבה למה באמת ( כפי הנראה ) יש כל כך מעט זוגות ששורדים וכל כך הרבה תסכול וחוסר אמונה שאפשר למצוא מה שבאמת מחפשים .
ואולי אנשים לא באמת יודעים מה הם מחפשים ועיקר הכעס שהם צוברים כלפי "האוכלוסיה" הוא מחוסר היכולת שלהם
למצוא את עצמם בכל המערבולת הגדולה של החיים.

כשקוראים בלוגים או משוחחים רבים יודעים לתאר מה הם רוצים להרגיש אבל קשר הוא משהו הרבה יותר גדול ומורכב
מנגיעה ברגשות. רגשות הם רק רגל אחת בקומפלקס שנקרא קשר.
במחשבה מסוימת מרגיש לי שלא מעט בוחרים לנעוץ את הרגלים במה שהם רוצות/רוצים להרגיש בעיקר כי זה הכי נוח וקל
וגם כי זה מרחיק את ההתמודדות שקשה יותר עם עצמך.

זאת אולי חלק מהסיבה שלא חסרים קשרים שמתרוממים במהירות שיא לגבהים שאפילו הטיל הצפון קוראני טרם הצליח להגיע אבל
נוחתים בים באותה מהירות שהוא נפל לשם.
עם כמה שקשה להאמין - קסמים יש רק באגדות כל השאר זה לרוב טריקים כאלו ואחרים וכמו כל טריק כשהוא מתגלה
הוא הופך להיות סתם עוד קוריוז.

החוכמה היא לא לחפש מי הראשון שיגרום לך להאמין שהוא יכול להגשים את רצונותיך ולך להגשים את שאיפותיך
אלא לדעת לחפש את האדם שיהיה מסוגל להבין מי את ואת להבין מי הוא (לא פחות חשוב) ורק משם אולי יש סיכוי אמיתי גם להגשים את הרצונות לטווח ארוך .
אחת הטעויות הנפוצות ( לדעתי ) במקום הזה שאנשים לא מנסים "למכור" את עצמם הם מנסים למכור את מרכולתם וזה נכון לשני הצדדים
ולכן כל כך הרבה מופתעים בהמשך הדרך או מתאכזבים מעוד כשלון ולרוב בוחרים לפרוק את התסכול על הצד שמנגד.
נכון שזה די מעצבן לשמוע אבל שליטה לא באמת פתרה דבר אין בה רע, יש בה אפילו המון טוב אבל הדבר היחיד שפותר דברים
זה האנשים עצמם הרצון והיכולת שלהם .

בהמשך תמיד אפשר להעמיס את המציאות על השליטה ולספר איך היא גרמה לנו לצאת מחושך לאור ולנפח את הצד שמנגד
ולשדר לאומה שבאמת יש שם קוסמים עם יכולות אמיתיות .

לפני 16 שנים. 3 בנובמבר 2008 בשעה 14:37

האמת שיש לי את "הפריבלגיה" לדעת מראש. אז ההפתעה כבר שונה מבשנים הראשונות ועדין

29 יום בחברון, חורף מה אפשר עוד לבקש.
ועכשיו הכל מתחיל מהתחלה, הטלפונים, הבעיות וההתמודדויות. מי שלא מצא את עצמו בצומת הזאת לא יוכל להבין באמת

איך ניתן לתמרן. מצד אחד הצבא יושב מלמעלה ויש משימות שחיבים לעמוד בהם ומצד שני ישנם בני אדם .

מה באמת אפשר להגיד לסטודנט ששנה שעברה התייצב למילואים ושחזר לא הצליח להשלים את החומר והפסיד את השנה

והוא משלם עליה מחדש ועושה אותה שוב והנה עוד פעם זה קורה.
מה אומרים לאבא לשלושה ילדים שמיום שגויס בצו 8 באמצע הלילה, הילד שלו בן ה 9 חזר להשתין במיטה
ומאז הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי.

איזה פיתרון נותנים לעצמאי בעל עסק קטן שנאלץ לסגור את העסק לחודש מי מהלקוחות יחכה לו שיחזור ?
כן אפשר לכעוס על המדינה, על הצבא ואולי יש סוג של כעס אבל זה לא באמת עוזר להתמודד עם כלום.

כל מה שבאמת היה צריך זה שמישהו יבחר את כל האנרגיות המיותרות שמשקיעים בלכעוס על מי שבחר

לפרוש ,לנטוש ,להתחמק כל הנסיונות העלובים להביא בכוח את מי שלא רוצה.
אם רק מישהו במקום נכון יקח את כל המשאבים האלו ויבין שעבורנו המילואים לא מתחילים ונגמרים בתאריך שרשום בצבא
יש מחיר הרבה מעבר לזה והדבר ההגיוני ביותר זה למצוא דרכים אמיתיות להתמודד עם המחיר של מי שבאמת משלם אותו
ולא לרדוף אחרי רוחות רפאים בסיסמאות ריקות מתוכן.
אז למה? עד היום אחרי 16 שנה במילואים אני עדין שואל את עצמי למה.

ואין לי באמת תשובה אמיתית עד הסוף. הבטן, הסביבה מאז ומתמיד משדרים הגיע הזמן לפרוש גם.
ועדיין כל שנה אני מוצא את עצמי שם באותם מקומות .

רק היום נפל לי האסימון הפעם זאת תהיה היום הולדת ה-7 שאני אחגוג בתוך חרמונית עם לחם עם ממרח שוקולד
באיזה חור נידח ב 16 שנה האחרונות ( כמה מתנות הפסדתי 😄 ).
ואולי אני עדין שואל את עצמי למה כי למרות שמצד אחד יש השלמה שכל עוד אתה יכול אתה צריך להיות שם בלי קשר לבחירות של האחרים
ועדין כשאתה מפסיד הזדמנויות לעבודה בגלל הצבא שיש מחיר כלכלי נפשי ואחר צריך להיות עיוור לא לשאול למה.

אולי באמת כמו שנוהגים לומר מי שנשאר זה מי שלא מספיק אמיץ לקום וללכת. מי יודע אולי יום אחד יסתבר שהם צדקו .

ואולי אני שם רק כי אני לא יכול לעזוב בלי תשובה אמיתית למה .

לפני 16 שנים. 18 בספטמבר 2008 בשעה 10:18

ישנם מקומות שבהם אתה מגלה למי באמת אכפת ממך ומי הם האנשים האמיתיים בחייך
ומי הוא רק עוד אחד שבוחר להיות שם רק שנוח וטוב.

בסופו של יום החיים ימשיכו מי שאמיתי ובאמת אכפת לו יהיה שם גם אז ומי שלא ימצא את הדרך להעלם או שהדרך תמצא איך להעלים אותו.

החיים הם לא שמחה אחת גדולה וצריך לדעת להתמודד גם ברגעים מורכבים יותר
אם ירצה השם בסופו של יום הכל יגיע למקום טוב יותר וגם אם יהיו שם פחות אנשים לפחות יהיו
רק האנשים שראוים להיות שם.

לפני 16 שנים. 21 ביולי 2008 בשעה 8:09

כשמתחילים מסע מסוים לעבר הפסגה, קשה לדעת לאן הוא יתפתח במהלך המסע.
אבל כל מסע מכיל את היופי היחודי שלו וכשאתה מגיע לפיסגה אתה יושב שם, מביט קדימה, מציץ חזרה אחורה לעבר כל תלאות המסע ומרגיש טוב עם המקום שבו אתה נמצא .

החלק הקשה ביותר הוא לבחור מתי לרדת מהפסגה כדי להתחיל מסע חדש, כי זה ברור שלא כל מסע באמת מגיע לפיסגה ושחלק מהפסגות הם עם כרטיס חד פעמי - ברגע שירדת אין עוד דרך לחזור אליהם.
אולי זה הגיל ( או הסמים 😄 ) אבל אני יורד מהפסגה ( הפרטית שבה בחרתי לעצור ) .

יש יותר שאלות מתשובות וברור לי שהקול ההגיוני שמיוצג על ידי אנשים יקרים מתוך מקום של דאגה מקפיד לשרטט את כל התהומות שאני עלול למצוא את עצמי בהם וזה בהחלט לא קל כי קשה להתמודד עם הגיון בריא ועדין המסע החל .

לא בטוח שאני אגיע לאן שהוא, גם על השבילים נכון להיום יש יותר מחסומים ומהמורות מאשר דרך שמקדמת את פניך אבל אני אבחר שביל ואתחיל ללכת בו. ימים יגידו אם אוכל יום אחד לשבת על פסגה חדשה,להביט אחורה על התלאות שעברתי מחדש ולהיות שמח בבחירתי או שאגיע לתהום שבגללה רוב האנשים לא עוזבים לעתים לעולם את הפסגה שלהם ושם יסתיים המסע שלי אולי לעולמים .

אז מאיפה מתחילים זאת תמיד שאלה טובה. דבר ראשון נותנים עוד סיכוי לדרך שנראית הכי הגיונית בשלב הראשון כמו בהרבה דברים לא הכל בידיים שלי וכל שנותר לי הוא לקוות שהדרך עם מרבית הסיכוים תפתח עבורי ותאיר לי פנים ושתתברר כדרך הנכונה.
ואם לא תהיה דרך אחרת קשה יותר לבטח בתקווה שהמחירים לא יהיו בלתי נסבלים לפחות עבור אלו שיקרים לי ואני לא אצטער על החלטותי יום אחד.

לפני 17 שנים. 26 בפברואר 2007 בשעה 10:46

רבות דובר על האם נטייה בדסמית היא הפרעה נפשית או סתם עוד סטייה ( משיכה ) לתחום מסוים.
כמו כן, האם יש קשר בין כמות הנפגעות ( אונס והטרדה מינית ) שמספרם לא ידוע כמובן לבין הבחירה שלהן בעולם הזה.

כמו הרבה דברים בחיים אולי התשובות הן לא שחור לבן ולכן השאלות הללו עולות אצל אנשים שונים בכל פעם מחדש.
תמיד יקומו אבירי החוכמה ויסבירו לאותו כסיל תורן את המשוואה התורנית של : אם תפוז כתום וחמוצים במלח יותר טעימים מחמוצים בחומץ אז קיבלת את התשובה ואיזה פרצוף זועף
או איקון עם אצבע מסתובבת ליד הראש לסיום תמיד יכול להועיל.

הפרעה נפשית היא מילה " גסה " ולכן כולם נרתעים ממנה הרי מי מאיתנו באמת רוצה שיגידו עליו שהוא סובל מהפרעה נפשית .
אבל במקום מסוים כמעט כל אדם סובל מהפרעה כזאת או אחרת גם אם נוח לנו ולסביבה לא לכנות זאת כהפרעה .

האם באמת לא הגיוני בעליל שנשלטת שעברה אונס או תקיפה מינית תבחר בעולם הזה בתור סוג של טיפול עבורה גם אם לא בהכרח בשלב ראשון ממקום של הבנה שזה מה שהיא עושה ובוחרת.
האם כאשר אנשים מנרמלים את הסיטואציה ובדסם בחלקו מכיל אקטים אלימים פוגענים ( נקודתית ) ועם עוד אספקטים שקימים גם באונס לדוגמא רק שבבדסם על ידי נירמול הסיטואציה אנחנו גורמים לשליטה בדחפים שאולי אצל חלק הם דחפים אמיתיים של אונס שאדם קונבנציונלי יודע לעצור בעצמו וכל הצדדים מוצאים את דרך התמודדות שלהם במסגרת לגיטימית ולא פוגעת.

אפשר להבין את הסיבות שנאנסות לא ירצו שיחשבו שהם בוחרות בבדסם כבמת התמודדות
ואולי גם חלקן הגדול אפילו לא בוחרות ואפשר להבין למה כל אדם "רגיל " קופץ כל פעם
שבדסם מתחבר למושגים עם קונוטציות שליליות ואת הפחד להיות חלק מההקשרים
אבל האם לא במקום מסוים כאשר כל פעם שאדם מעלה מחשבות שחורגות ממה שאנשים
רוצים שיחשבו עליהם הוא בהכרח כסיל או אחד שלא מבין או שהוא עדין נמצא במקום
שבלי להבין הוא מוציא חלק מהדברים שאחרים כבר למדו להסתיר מאחורי מגננות.

אין ספק שלדעתי אין קשר ישיר בין הפרעה נפשית בהגדרתה העממית לבין בדסם
ושרוב האנשים שסובלים פה מבעיות כאלו ואחרות יסבלו מהם בכל תחום בחייהם והפתרון אמור להמצא לא במסגרת הבדסם.
אין לי גם תשובה חד משמעית לכל דבר אבל קשה לי להאמין גם היום כשהמילים טיפול ובדסם הפכו לצמד מילים קטלני שאנשים מכל צידי הקשת אינם משתמשים בהן בדרך זאת או אחרת לטפל ולהתמודד עם הצרכים שלהם על ידי נירמול " השיגעון " למסגרת הגיונית .

אלו היו 60 שניות על חריגויות, מחשבות ופחד של אנשים מפוסטים שעלולים לא להוציא אותם
תמיד כמשהו נקי ויפה ללא קשר לכל דבר שהאנושות עלולה לקשר למשהו לא יפה.


לפני 17 שנים. 8 בינואר 2007 בשעה 10:31

האם באמת שליטה היא דבר קדוש?
האם באמת יש שם משהו יותר מכל דבר רגיל?

האמת לא ממש עסקתי בחקר על עצמי אולי בעיקר עקב היותי רדוד .
אבל מבחינתי תמיד המשיכה לעולם הזה הרגישה כעוד משהו שמתחבר לחיים שלי
ריגוש , נטייה שאני נהנה ממנה , עיסוק שמסב לי הנאה.

אולי בגלל זה קצת קשה לי לפעמים להבין את הגישה של " יש שם משהו אחר יותר מהרגיל "
במקרים רבים לי אישית זה מרגיש יותר מצורך אמיתי של אנשים להאמין שבאמת בשליטה יש משהו שונה עמוק יותר מכל דבר אחר בחיים סוג של התגוננות .

הרי אם אנחנו באמת מאמינים שיש שם משהו אחר אז יותר קל להתמודד עם מה החברה חושבת ומה אני מרגיש עם עצמי כלפי מעשי הרי זה ברור הם לא מבינים את העומק שמאחורי הכל .
במקום מסוים לפעמים מרגיש שיש יותר ויותר אנשים שמפחדים מהמחשבה שסתם מגרה
אותם להצליף, להשפיל או להכאיב לאחר בדיוק באותה מידה שיש כאלו שמרגישים/ות
לא נוח עם המחשבה שאני סתם מתגרה מפעולה זו או אחרת.
ואז לכל דבר מנסים לתת איזה עומק וכוונות שכמובן אדם פשוט מהישוב אין ביכולתו להבין.

ואין קשר להגדרות וחלומות אם אתה מאמין בשליטה מנטלית או זאת רק עוד מילה עבורך
ואם הקיק שלך הוא לנהל בחלקו את החיים של מי שאתך או הקיק שלך הוא להפוך לבובה מתנפחת הכל יכול להיות הגיוני אם עושים דברים כחלק מהחיים ולא מחליפים את החיים בדברים.

לראייתי שליטה יכולה לקחת חלק גדול בחיים או חלק קטן זה לא קובע את העוצמה שלה
וכמו רוב הדברים בחיינו אנחנו משנים ומתאימים את הכמות והסוג למה שטוב ונכון לנו בכל שלב בחיים .

אולי באמת הכל מתחיל ונגמר בחוסר יכולת שלי לראות כל כך עמוק ולהבין על
מה אחרים מדברים.
אבל במקום מסוים הראיה שאנו בוחרים לעצמנו היא זאת שעוזרת לנו לענות ולהתמודד
עם השאלות שאנו ואחרים מציבים לעצמנו.
וסמנטיקה במקרים רבים היא שולית אבל לא תמיד ולדעתי ישנו הבדל גדול במשפטים
" אני חי חיי שליטה " לבין " שליטה היא חלק מחיי "

כאשר אתה חי חיי שליטה זה הלב וממנו הדברים יוצאים משם אתה בוחר את בן זוגך
אתה בוחר או בוחרים לך את דרך החיים והכל צריך להתאים לשם
ובמקום מסוים יכול להיות שזה חלק מהמקום שבו עולות השאלות כגון " איך מזהים דום מסוכן ? " לדוגמא.

כאשר שליטה היא חלק מחייך אז כאשר אתה לדוגמא מחפש שולט/ת נשלט/ת אתה מחפש
במקביל לריגוש הבסיסי שכל אחד זקוק לו איפה הוא משתלב בחיים שלך ודרך זה אתה בחלקו עונה על שאלות בקשר להתאמתו של אותו אדם .








לפני 18 שנים. 21 בנובמבר 2006 בשעה 16:27

חלומות. מי לא חולם ומדמיין לפעמים.
חלק מהדברים הגדולים בהסטוריה האנושית התפתחו מחלום של אדם מסוים.
לכולנו יש חלומות בחיים חלקם מתגשמים וחלקם לא. ככה מסתובב העולם.
הבעיה היחידה עם חלומות יכולה להיות כאשר הם והמציאות הם כמו שניי קווים מקבילים
לעולם לא יתחברו ( רק אם הקווים יהיו עבים מאוד ).

המון פעמים אנשים אוהבים לרכז את הרצונות והשאיפות שלהם לתוך החלומות .
החלום יוצר אריזה קומפקטית ונוחה להכל יחד ונותן הרגשה שהכל בהישג יד
אם רק יקרה משהו אחד או שניים אז הכל יסתדר כמו בחלום.

גם פה כשעוברים וקוראים לכל אחד כמעט יש את החלום שלו ויש כאלו שאפילו מנסים
להגשים אותו. מי בקרירה מי בזוגיות או בכל רובד אחר.

ישנם המון סוגים של שולטים- איש איש יכולותיו מעלותיו ומגרעותיו .
ההבדל במקרים מסוימים הוא במקום שבו מנסים להתמודד עם החלומות
ואז ישנם לרוב שתי דרכים:
הראשונה היא דרך הפרקטית לנסות להבין מה באמת רוצים ,למה לא ניתן לחלומות להתממש
עד עכשיו ולנסות להתמודד יחד עם עזרה חצונית אם צריך עם הסיבות .

וישנה הדרך השניה שהיא לרוב תמיד יותר קוסמת בהתחלה פשוט להפוך חלום לאשליה
תמיד ישנה דרך קלה להגשים את הדברים רק נעצום עיניים ונלך בדרך הנכונה
ונמצא את עצמנו מגיעים לחלומנו במהרה ובאושר.

לרוב בחיים מי שרוצה להגיע רחוק צועד עקב בצד אגודל צעד צעד זה לוקח זמן
זה אפילו מייאש במקרים רבים אבל ניתן להגיע רחוק יותר מימי שבוחר לרוץ להסתער
וכשענני האבק מהריצה מתפזרים לפעמים מגלים שאם כל מה שרצנו והשקענו והיה נראה לנו שהאושר כבר כאן נשארנו באותו מקום.

במקום שבו הופכים את החלום לאשליה ומאמינים שיום יגיע ויבוא שולט חזק שיודע מה צריך
והוא ייקח אותנו ביד ויוביל אותנו אל האושר אל החלומות שלנו
זה גם המקום שבו לרוב כל פעם מחדש נופלים שוב ושוב והכאב רק הולך וגדל בקו ליניארי
לגודל האשליה שחיים בה.

יחסי שליטה ושולטים הם לא קסם ולא פתרון קסמים לשום חולי שיש אצל נשלטת
שליטה מכל סוג שהיא לא יכולה להעלים נטיות אובדניות , דיכאונות כרונים,
חוסר יכולת לתפקד ברמה היום יומית, להעלים שנים של התעללות בילדות,
חוסר הערכה עצמית או כל חולי אחר.

שולט ככל אדם יכול לעזור למי שמעונינת לעזור לעצמה
הוא יכול ללוות אותה, להאמין בה ולספק לה מעטפת נוחה ומקלה להתמודדות
הוא יכול לנסות לעזור לה לקבל עזרה מאנשים מוסמכים ומתאימים במקומות שיש צורך
הוא יכול להיות לצידה ולצמוח איתה יחד ותוך כדי גם לעזור לה בכלים שיש לו
אין לו יכולות להכיל את כל הכלים לריפוי עזרה והעלמת כל קשיי העולם אם כמה שזה קוסם
שמישהו יבואו ואיתו הכל יסתדר.

אפשר להמשיך לחיות באשליות שהכל יהיה טוב רק אם.......
אך תמיד נחמד להיזכר במילות השיר אשליות:
" אשליות, אשליות רבות
אך רובן אינן מתקיימות
שם אולי בחלומות
האשליות היפות מתגשמות "

בברכת
חיבוק וירטואלי ענק , }}}}}}}}{{{{{{{{ , נשיבוקי , מקסימה שכמוך , את אישה חזקה ואמיצה ,
רק את יודעת מה נכון עבורך ( גם אם את באמצע חיתוך הורידים) , זה לא את זה הם
ושאר העזרה והפתרונות הוירטואלים שלעולם לא אכזבו.