לא סתם

יצרנו משהו יחד

הוא התחיל כאן בבלוג, כהצעת הגשה

לא כקשר, אלא כצורך, הדדי

הצורך שלי במוזה להשראה

הצורך שלה בהחפצה, בנתינה

לרוב אני מפרסם הצעות מהסוג הזה לאוויר מתוך ידיעה שחלקן לא יקבלו מענה

הפעם, הייתי צריך לבחור בין מועמדות שונות לאותו תפקיד וזה בפני עצמו שינוי מרענן

בסופו של יום זה היה דווקא הקשר שנוצר כאן לאורך כמעט שנה, של שיחות אקראיות, מתמשכות שגרם לשנינו לרצות להיפגש דווקא בדרך הזו

יצרנו יחד ערב מיוחד

ערב שהמרכז שלו לא היה הקשירה המורכבת, לא ההחפצה או השימוש וגם לא ההשראה שהיא סיפקה

וכן, זה מדהים כמה השראה אפשר לשאוב לערב של לימוד ועבודה מעצם העובדה שיש מולי אישה מדהימה שמעוצבת לתכלית מסויימת

אבל אלה היו דווקא האלמנטים שלא נזרקו מראש לחלל האוויר, האווירה, ההנאה ההדדית ומעל הכל ההבנה שרק 48 שעות אחרי אני עוד מעכל את אותו ערב מיוחד

עד הפעם הבאה

* בגלל שבחרנו שלא לצלם, התמונה לצרכי המחשה בלבד

אני אוהב לעבוד לבד לתוך הלילה

בעיקר כשיש לי משהו חשוב למחרת

והלילה, הוא אחד מאלה

אני, המחשבות והדפים לאט ביחד בדרך לשינון שלהם לקראת מחר

ומולי בחדר הספה הכחולה עומדת ריקה

ולכן, ספונטאני לחלוטין

אני מחפש מוזה

בואי אלי, תשאירי את הבגדים על הרצפה ותני לי להשקיע בקשירה יפה, מסובכת

לעצב אותך מולי ליצירת אומנות על אותה ספה כחולה

תוכלי להתפתל, לזוז, אבל אין סיכוי שתצליחי להשתחרר

תהי שם מולי, עבורי

בדיוק כמו שאני אהיה שם עבורך

ואני, מולך

אסתכל בחיוך, אשאב ממך השראה :)

אם מעניין אותך, תשלחי הודעה

ועכשיו נשאר לנשום עמוק ולנסוע את הדרך הארוכה

חזרה לשגרה

היא ליוותה אותי הרבה שנים

תמיד הייתה שם בשבילי

התרחבה איתי וגם התכווצה, חור אחד בכל פעם

עם השנים הצבע שלה הלך ודהה

נוצרו בה חריצים, קפלים

היא פגשה את כל הנשלטות שלי, את אלה שהיו איתי לערב אחד, את אלה שהיו שלי לתקופה ארוכה

הכירה אותן טוב יותר מהרמה בה הכירו את עצמן

ידעה אותן, חרשה בבשרן

ספגה אליה את הכאב שלהן, את הזיעה, את העונג האפל

הותירה את סימניה בעורן, בנפשן

אחרי שהתבלתה עד לרמה שבה הסנטימנטליות נסוגה, קניתי לי חדשה

שחורה ומבריקה, בעלת אבזם כסוף עם ברק של חדש

חגורה בתולית, לא מנוסה, לא משופשפת

ועכשיו, כשהישנה נותרה בבדידות בארון, דרושות נסיבות בעלות ערך כדי לתת לחדשה את ההתנסות הראשונה שלה... 

זהו, נגמר

אין יותר חופשים באמצע שבוע, רצפים ארוכים של הפסקה

מעכשיו ועד פסח יש שגרה, רגילה ממושכת

כזו שצריך לשבור

להכניס לתוכה עניין, מתח

להפוך את השגרה המתמשכת הזו לזמן של ציפיה

בקיצור, יצאתי לצוד :)

הוא מגיע מתישהו בסשן

מתישהו אחרי שהגוף ספג, הכיל, צעק

אחרי שהדמעות יצאו, אחרי שהקירות החזירו את ההדים של התחינות והבכי

אותו רגע שבו הגוף מרפה פתאום, מקבל את הסיטואציה

כשלמרות האינטנסיביות העולם עוצר, משתחרר

ופתאום את מבקשת עוד רק כדי לחוות את הרגע הזה בצורה עמוקה הרבה יותר...

עבר עלי יום ארוך

לחוץ, מתיש

משימה אחרי משימה אחרי משימה

כולן גדולות, מעיקות

דרשו פגישות מרובות משתתפים, מריבות, צעקות

התעקשות

בסוף יום כזה אני צריך לשאוף אוויר, להרגע

הייתי הורג בשביל כמה שעות נקיות של סשן טהור, מזכך

במקום זה, אני עולה להרצות בירושלים

מקווה שלפחות ההרצאה תהיה רגועה יותר

וכרגיל - מי שתרצה לשתות איתי בירה קרה בסוף יום חם כזה אי שם בירושלים, יותר ממוזמנת לשלוח הודעה :)

לא מעט תובנות עברו עלי בסוף השבוע האחרון, מחשבות תהיות

זו תמיד התקופה הזו של השנה, כשהים חם ומושלם, מזג האוויר מהביל והעננים של הסתיו עוד רגע בפתח

כשהשזיפים הסגולים, הארוכים, מגיעים למדף ומבשרים בעצם נוכחותם שהקיץ נגמר, שעברה עוד שנה

ובעיקר כשאין שום סיבה להזמין חברים ומשפחה כדי לחגוג יומולדת כי במילא כולם בחו"ל בתקופה הקשה הזו

ציון המעבר הזה תמיד גורם לי לחשוב, מה היה, מה יהיה

והפעם, אנחנו בויכוח קשה על ההגדרה של "הגיל השלישי"

יש את אלה שיחשבו שמדובר בקשישים לבני שיער, הם כמובן שוגים מרות

אני מודד תקופות חיים בפעימות של 18 שנים, כי זה נכון יותר

תקופת החיים הראשונה היא תקופת הילדות, אחריה באה התקופה השווה באמת וכשהיא עוברת אנחנו נכנסים לגיל השלישי

דברו איתי עוד 17 שנה ונראה אם אצליח עד אז להגדיר אותו בצורה חדה בדומה לאחרות

קח היא אומרת לי

ואני לא צריך יותר

כדי לקרוע את דרכי דרך חומת החששות שלה

דרך הספקות

דרך הבגדים

לקחת אותה בכל צורה שארצה

להכאיב, לענג

להנות מהעובדה שהיא כה קטנה לידי

מהיכולת להדק אותה אלי או להניף אותה באוויר

מהיכולת לקחת אותה בכח

לא משנה אם תתנגד או לא

ולדעת שזה בדיוק מה שהיא רוצה לתת