|
|
|
בכל בוקר יש לה טקס קבוע
היא מתארגנת, מתלבשת
מכינה את עצמה ליום שמצפה לה
ואז, רגע לפני שהיא יוצאת מהדלת
היא ניגשת למראה הגדולה
בוחנת היטב את גופה
את תסרוקתה
את בגדיה
וכשהיא מרוצה מהופעתה
היא כורעת על ברכיה
ומצלמת את עצמה, דרך המראה
שולחת תמונה מחייכת שלה אלי
יום יום, אני רואה אותה, על ברכיה
כך נפתח הבוקר שלנו
והיא, עם כל תמונה
מרגישה שייכת, יותר
אני אזרוק את זה כאן...
https://www.ynet.co.il/dating/article/SkhzEB411L
רד נמוך יותר היא אומרת לי
מחייכת
מרוצה מעצמה
נשענת על הקיר בנונשלנטיות ורואה אותי מתאמץ
היא החליטה להעמיס עלי יותר היום
רק עוד 5 קילו, בכל צד של המוט
להרים, להוריד
לציית לכל הוראה שלה, גם כשהן מרושעות במיוחד
לנסות לנשום
ולחייך, יחד איתה, כשאני מצליח
הסיפוק הזה
כשאני מבין שהתמודדתי עם המשקל המרתיע, הכבד
היום היו 120 קילו על המוט
נראה כמה יהיו בפעם הבאה :)
המבט שלה יציב
חזק
קולע
היא יודעת מי היא
עומדת מולי זקופה, מודעת לעצמה
מחייכת
ומשירה מעליה את השמלה
כי כשהיא איתי
היא יכולה להרפות
להשאיר את השריון של האישה החזקה לרגע מחוץ לחדר
לרדת על הברכיים
לתת את עצמה
את גופה
את נשמתה
להכיל
להתמסר
לדעת שהיא שייכת
יש את הרגע הזה
המיוחד
זה שמגיע בסוף של סשן
כשנינו מחויכים, סחוטים, רגועים
הרגע הזה שמגיע עמוק בתוך הנינוחות של האפטר קייר
מתוך החיבור שרק מעמיק כתוצאה
הרגע שבאמת בשבילו אנחנו שם
קבעו לי פגישה הבוקר בצד השני של גוש דן
נאלצתי לקום, לצאת מוקדם
התכוננתי נפשית לסשן כואב של שעה וחצי לפחות בפקקים הרגילים
וחציתי את גוש דן, מצד לצד, בשמונה בבוקר ב110 קמש!
חצי שעה נסיעה וכמובן שיש גם חניה פנויה!
מצב כזה אין ביום רגיל גם ב 12 בצהריים...
איזה כיף שכולם נשארו עם הנגאובר בבית
שנה טובה :)
השבוע האחרון היה עמוס
לא פשוט
לחץ מטורף בעבודה
התחשבות מיוחדת של מערכת החינוך בהורים עובדים
שמש
ענני אבק
גשם
טרוף
ועכשיו,
סוף סוף
אפשר להרגע
מספק כל כך להרים ראש
לראות מולי את השולחן הענק שלי, פנוי
ריק מהבלגן שאפיין אותו בימים האחרונים
ולהבין, בחיוך, שהוא בדיוק בגודל המתאים...
"אני יודעת שיש לך רעיונות יצירתיים"
זו הכותרת שבה היא בחרה לפנות אלי
ואחריה סיפור שהעלה לי חיוך.
הם בני זוג, היא דומיננטית יותר והוא פאסיבי יחסית
הזוגיות שלהם ארוכה, מעניינת ולאחרונה החליטו להוסיף פנימה גם את עולם השליטה
הם נאים, מרשימים, מעניינים
הראש שלהם אחר, פתוח, כבר שנים הם נמצאים עמוק בסצנת חילופי הזוגות
היא עדיין לא יודעת מה ולמה לשלב מעולם השליטה לתוך הזוגיות שלהם
אבל יודעת שהיא רוצה להבהיר לו את מקומו מצד אחד ולהרגיש מועצמת מהצד השני
הצד הנפשי, המנטאלי, העמוק, מעניין אותה הרבה יותר מהפיזי
עכשיו היא מתלבטת
רוצה לשלב פנימה את השליטה המינית שלה בו ועדיין להמשיך להסתובב במסיבות החשק הפראיות בסצנה שלהם
בלעדיו היא לא תלך למסיבות שהיא כל כך אוהבת
בו זמנית, היא כבר לא רוצה לאפשר לו את החופש לעשות שם כרצונו בזמן שהיא מבלה
ולא, כלובון לא בא בחשבון, מבחינתה. בטח לא מול הקהל הזה
החיוך שלי מיהר לעלות, ויחד איתו רעיון שגרם לה להתרגש...
תחלבי אותו, אמרתי
ואת סימן השאלה שעלה על פניה עם המושג הלא מוכר הייתי יכול להרגיש מרחוק
בבית, לפני המסיבה
תפני שעה לטובת העניין
ותוודאי שלא נשארת לו טיפת זרע אחת במערכת
בלי אורגזמה, בלי אוננות ואם תצליחי גם בלי זקפה ממשית שלו
בעיסוי באצבע אחת של מרכז העצבים שבתחתית ראש האיבר שלו
ואם תרצי אז גם בשילוב של אצבע נוספת שתגרה את הערמונית
בלי הפסקה, גם אחרי שהנוזל יוצא בפעם הראשונה והשניה
כך שהוא יפלוט זרע פעם, פעמיים ושלוש ויותר
עד שלא יוותר עוד מה להוציא
זה דורש התמדה מצידה וציות מצידו
כשהיא תסיים איתו הוא לא יפתח זקפה לפחות עד למחרת, אם לא יותר
את הטכניקה הסברתי בפרטי פרטים
לבסוף, כשהוא תשוש ומרוקן
כשהכוסית המלאה בזרע שנחלב ממנו ממתינה על השידה שלצד המיטה שלהם
היא תלביש אותו בבגד, שלא ימשוך מבט מאשר של אישה אחרת
על עצמה, מצד שני, תשים בגד שלא באמת קיים, כזה שיגרום לכל גבר לסובב אחריה את הראש בלי הפסקה ולהזיל ריר
ובכניסה למסיבה, בחיוך, היא תשחרר אותו לדרכו, תאשר לו לעשות מה שירצה עם מי שירצה, אם רק יצליח
ותלך להשתולל
בסוף המסיבה אחרי שאף אחת לא תמשיך לשום מקום עם בעל האיבר הרפוי
הם יחזרו הביתה
כשהזוהר המסופק שלה משתקף מהתסכול וההשפלה שלו
אז יגיע תורו לנקות אותה, לאט, עם הלשון
להביא אותה לאורגזמה אחת אחרונה לפני השינה
לספוג לתוכו את השאריות, הטעמים, הריחות
ולהשאר ספוג בהם כשיכרבל אותה עד הבוקר
לדעת את מקומו
יצאתי לטייל בשבת היפה הזו
על הדרך נפרש מולי משטח סלע מושלם, מבודד
תלוי באמצע המצוק
מול הנוף הבראשיתי של המדבר
מתאים כל כך לזוג שמתפרש עליו
וכולל אפילו כמה נקודות עיגון טבעיות במצוקה שמסביב
והמוח שלי רץ, בונה אפשרויות, מדמיין סשן דווקא כאן
בתוך השקט הפסטורלי
כשערוץ הנחל גורם לכל אנחה להדהד ולהשמע למרחקים...
היא לא יודעת למה
אבל טוב
תמיד היה טוב לה
ככה
כשהיא שם
במקום שבו היא מרגישה שהיא נותנת את עצמה
מעצמה
מתמסרת
שייכת
מאושרת
