אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא סתם

מקום לפרוק בו את כל מה שמסתובב לי בראש
לפני 4 שנים. 2 בדצמבר 2019 בשעה 12:58

לא היא אומרת לי

ככה סתם פתאום

מנסה להדוף אותי ממנה

דוחפת

בועטת

מנסה להתחמק

מנסה לברוח

לא תכריח אותי היא אומרת לי

 

היא אישה חזקה, אסרטיבית, נחושה

רגילה לעמוד על שלה, רגילה לקבל את שלה

נראית נהדר בחצאית מחויטת וחולצה לבנה, מכופתרת

 

מסתכלת אלי במבט יציב ואומרת לי - לא!

 

ואני מולה, לידה, מסביבה

לא נותן לה לזוז

לא מאפשר לה לברוח

לוקח ממנה את השליטה שהיא כל כך רגילה לתחזק והופך אותה לשלי

 

היא משתוללת

צועקת

אבל היא נמוכה ממני ב-20 ס"מ לפחות ושוקלת כמעט חצי ממני

היא יכולה להשתולל כמה שהיא רוצה

היא יכולה להתנגד

היא יכולה לבעוט

זה רק מוסיף עניין

 

כשאני תופס לה יד היא מנסה להתפתל אבל מהידיים שלי היא לא תברח

מפתל יד אחת מאחורי הגב, מה שגורם לה להיצמד אלי לחיבוק 

היא מנסה להכות אותי עם השניה, לא מבינה שהיא משחקת עם היד שלה ישר לתוך היד הגדולה שלי

עכשיו שתי הידיים שלה מפותלות מאחורי הגב, אני מאחוריה מחזיק את שתיהן עם יד אחת שלי, חזק

היד השניה שלי חופשיה לטייל על הגוף שלה,

לפתוח לאט את כפתורי החולצה, לחפון את החזה,

להסיט את החצאית הצידה ולבדוק את הרטיבות בין הרגליים, תחתונים היא במילא לא לובשת כשאנחנו נפגשים...

 

שנינו מזיעים,

מתנשמים, 

מתנשפים,

הלב פועם חזק, מהר

 

היא מתפתלת בתוך האחיזה שלי,

לא מצליחה להשתחרר

אני מוליך אותה לאט ובטוח אל המיטה

כופה עליה לשים את החזה על המזרן

מחדיר רגל בין הרגליים שלה, מפריד, מפסק

היא מתנגדת, מתפתלת

אבל ה"לא" שלה שהיה תקיף בהתחלה הופך למגרה, מתגרה, לא שהוא בעצם כן

היא נוטפת

 

חודר אליה באבחה מהירה, שוקע עמוק בתוכה

היא קופצת, גונחת

היד החופשיה שלי מלווה את החדירה עם ספנק מצלצל

כמו שנכנסתי מהר, אני יוצא ממנה בתנועה אחת

משאיר אותה ריקה

וחודר שוב, עמוק, חזק, מהר, היא צועקת

ושוב יוצא, משאיר אותה מבולבלת

 

הידיים שלה עדיין מפותלות מאחורי הגב, אחוזות היטב

היד השניה שלי אוספת את השיער שלה לצמה,

אני מושך את השיער שלה לאחור, גורם לה לקשת את הגב

היא לא יכולה להשתחרר

לא יכולה לזוז

לא יכולה לברוח

 

אני רטוב ממנה,

משתמש ברטיבות שלה כחומר סיכה כשאני חודר לתחת הנהדר שלה

היא צועקת מתחתי

מתפתלת

גונחת

אני לא מרפה

בועל את הישבן שלה בתנועות חזקות, קצובות, בטוחות

היא מיבבת הברות לא ברורות לתוך המזרון

 

ההתנגדות כבר לא שם,

היא נכבשה מזמן

נעלמה בערפל של כוח, חדירה וייחום

 

כשאני מרגיש שהיא שוקעת בתוך המקצב אני מחליט להפתיע,

יוצא ממנה

ובתנועה מהירה משחרר אותה והופך אותה על הגב

היא שוכבת מתנשפת 

הרגליים מפוסקות

פעורה כלפי

אני צולל אליה, עליה

נותן לה לעטוף אותי עם הידיים שלה, עם הרגליים שלה

לוקח אותה בנשיקה ארוכה

בועל אותה לאט, חזק, עמוק

וכשאני מרגיש אותה מתכווצת עלי, מתפתלת, גומרת

אני משחרר גם את עצמי

לפני 5 שנים. 28 בנובמבר 2019 בשעה 14:01

תתלבשי יפה בשבילי

אני רוצה לדעת שכולם יסובבו אחרייך ראשים מחר

הרבה יותר ממה שהם עושים בדרך כלל

 

זה כל מה שביקשתי ממנה בערב לפני

כשהיא יודעת שאני מגיע לאסוף אותה מהעבודה למחרת

 

אישה יפה חיכתה לי בצהריים

בשמלה ייצוגית

כזו שללא ספק מכבדת את מקום העבודה האליטיסטי שלה מצד אחד

ומצד שני, כזו שצמודה בדיוק במקומות הנכונים

גורמת לכולם לחייך במבט ראשון ואז, בלי שליטה, להחזיר מבט

לעקוב אחריה עם העיניים

מהופנטים

 

ברור לה מה השמלה שלה משדרת

וברור לה גם בדיוק כמה היא יפה

נחשקת

ועם זאת, היא משפילה מבט כשהיא רואה אותי מחכה לה

נבוכה

מודעת לסערת הרגשות שלה

לרצונות

לרטיבות הגואה בין ירכיה

 

הרכב ממתין בפינה נסתרת בחניון בניין המשרדים

לא רחוק מהמעלית

היא נכנסת פנימה במהירות

מצפה שאתניע וניסע

נתרחק מהדלת ממנה יכול לצאת בכל רגע קולגה או מנהל בדרכו הביתה

מישהו מוכר, שישאל את עצמו עם מי היא נכנסת לרכב

ולאן היא נוסעת

 

אבל אני לא ממהר לשום מקום

ברור לי איך היא מרגישה

בחיוך אני רומז לה להוריד את החזיה

והיא, אדומה כולה, מצייתת

כי כזו היא, ילדה טובה

מסתתרת מאחורי שמשת המכונית מפני עוברים ושבים אפשריים

מתירה במהירות את החזיה בין הבגדים

מתפללת שאף אחד לא יעבור שם במקרה

מצפה שעכשיו, כשצייתה, נתחיל בנסיעה

 

ואני?

שולף מתא הכפפות את החבל הדק, הארוך שחיכה לה שם

בתנועה איטית, בטוחה מחלץ שד כבד אחד מהשמלה

היא נבוכה, לחוצה, אדומה, לא יודעת אם להביט החוצה

אם לעצום עיניים

אם לקבור את עצמה בו במקום

לבסוף היא יכולה להביט רק למטה

על ידי שמלפפות את החבל סביב השד שלה

גורמות לו להתקשות, להעמד, להאדים

כשהקשירה הדוקה דיה אני מעביר את החבל במהירות מאחורי ראשה

מהדק, גורם לשד הקשור להתרומם, להזדקר, להשען על צווארה

שומר על הלחץ בחבל ונותן את אותו הטיפול גם לשד השני, זה שחיכה עד עכשיו כל כך בסבלנות

היא מתרגשת, נבוכה כל כך ומגורה כל כך בו זמנית

משתנקת מהקלה ומגירוי כשאני מחזיר את השמלה לכסות בקושי את שדיה הקשורים הזקורים קדימה

נותן ליטוף ולחיצה לאיברים הרגישים דרך הבד

 

ועכשיו

אפשר להניע ולהתחיל לנסוע

לאט

הדרך לא ארוכה

והכביש מלא הזדמנויות לפנינו

ואולי, כשנצא לכביש המהיר

יד ימין שלי תסכים לרגע להרפות מהרטיבות שבין רגליה

ולחלץ שוב את השדיים הקשורים, המאדימים, מכלא הבד של השמלה

 

מי אמר שהסשן מתחיל כשהדלת נסגרת מאחורינו?

 

לפני 5 שנים. 26 בנובמבר 2019 בשעה 17:21

איטי

ארוך

מגרה

והדדי :)

לפני 5 שנים. 26 בנובמבר 2019 בשעה 6:49

אחרי תקופה ארוכה של הפסקה קשה לחזור להתאמן

זה כואב, מתסכל, קשה

וכיף כל כך

פתאום הגוף מזכיר לי מי אני ומה עשיתי

ועכשיו, יום אחרי אימון שבו חזרתי להרים משקולות ששוקלות יותר ממני

כל שריר בגוף צועק, בכאב טוב, מספק

אז אני יושב לי כאן, עובד 

ויודע שאין דבר שהייתי רוצה יותר כרגע

ממסז ארוך, חזק, מושקע

כזה שיפרק לי את כל הגוף ויבנה אותו מחדש

עם מישהי שיודעת לגעת, להעניק, שנהנת להרגיש גוף מתפתל ומתענג מתחת לידיים שלה

כי אין התמסרות גדולה יותר מהשקעה בעונג של אחר...

 

לפני 5 שנים. 17 בנובמבר 2019 בשעה 16:53

מה אתה רוצה באמת?

היא שואלת כשאנחנו נפגשים בפעם הראשונה

מתגרה, מתרגשת

 

מה אתה רוצה באמת?

היא שואלת בדמעות כשכל גופה אדום, חם ומסומן

כואבת, מתמסרת

 

מה אתה רוצה באמת?

היא שואלת אחרי שגמרה בסדרת אנחות, מתכווצת על אצבעותי

מסופקת, שייכת

 

מה אתה רוצה באמת?

היא שואלת כשאני מתפוצץ עמוק בתוך גופה

 

היא שואלת

למרות שתמיד ידעה את התשובה

 

אין דבר שאני רוצה יותר מלהרגיש את הלב שלה פועם בין אצבעותי

 

לפני 5 שנים. 14 בנובמבר 2019 בשעה 10:12

אפשר לראות קשר שליטה בהרבה דרכים, אבל ברור שהקשר הוא לרוב לא שוויוני

השאלה הפעם היא מי נותן ומי מקבל

בדרך כלל אנחנו רואים יחסי שליטה ככאלה שבהם הצד השולט אקטיבי, זז, נוגע, קובע

והצד הנשלט פאסיבי, מכיל, מקבל מגע

 

עם הזמן אני נוטה יותר ויותר להבין עד כמה התבנית הזו שגויה

שדווקא הצד הנשלט כדי להיות באמת במקום שלו צריך להעניק מגע לשולט באופן אקטיבי.

 

מה דעתכם?

לפני 5 שנים. 12 בנובמבר 2019 בשעה 11:48

החדר שקט

ברקע אוושת המזגן החרישית

בשקט הזה היא שומעת היטב את פעימות ליבה הסוער

האוויר השורק מאחוריה גורם לגופה להתכווץ אוטומטית,

רגע לפני שכאב המכה על אחוריה האדומים גורם לה לשחרר צעקה שמפירה את הדממה בחדר

למרות הדמעות, למרות הכאב, היא לא שוכחת

ממהרת לומר בקול רם

 

"35, תודה אדוני על שאתה מלמד את השפחה שלך, תמשיך בבקשה"

 

היא מבקשת עוד כי היא יודעת שמגיע לה

היא יודעת בדיוק על מה ולמה

בדיוק כמו שהיא יודעת כמה עוד הצלפות נותרו עד שהלקח יוטמע בבשרה (אם רק לא תתבלבל בספירה)

 

שריקה

הצלפה

צעקת כאב

תודה

בקשה לעוד

ושוב שקט, מבורך, קסום, עד השריקה הבאה

 

חזרתיות מונוטונית, איטית

שצורבת לתוך בשרה את ההבנה שלה

את הידיעה שהייתה צריכה לפעול אחרת

להקשיב, לציית, ליישם

חזרתיות שמבטיחה שהלקח ייזכר לאורך זמן

 

לבסוף השקט שב ושולט בחדר

ידיה מותרות

והיא צונחת על ברכיה

מתנשמת

זוחלת לרגליו, מתחככת, מנשקת

מצטמררת מהמגע הרך העונה לה בתמורה

השונה כל כך מהכאב החד שהעניקו לה הידיים האלה עד כה

המגע המנחם, המרגיע, המחבק

היא מתמסרת אליו, כל כולה

מוכלת

אוהבת

 

ואולי, בפעם הבאה

היא תגיע בזמן לפגישה שלהם

כי המחיר של כל דקת איחור צרוב היטב על גופה

ואולי, היא חושבת לעצמה, מחייכת, היא דווקא רוצה לאחר...

 

לפני 5 שנים. 26 באוקטובר 2019 בשעה 8:35

שבת גשומה

קריר בחוץ

אפילו קצת רטוב

 

אז כדי שלא יהיה לך קר

בואי ואחמם אותך

בואי עטופה במעיל גדול

וכלום מתחתיו

מתחממת מציפיה

לקראת העור שלך שיאדים

ילהט ויצרוב

לקראת הרטיבות שלך ממנה אף מעיל לא יגן

 

ופתאום, כבר לא יהיה כל כך קר

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 5 שנים. 16 באוקטובר 2019 בשעה 11:25

היום זה יכאב, אני אומר לה בשקט

לא כי מגיע לך או כי עשית משהו רע

אלא בגלל שבדיוק כמו העונג שלך, גם הכאב שלך שייך לי

וכשאני מבקש אותו, את תתני אותו

 

המבט שלה אומר הכל

עיניים גדולות שנפערות

גניחה עמומה שיוצאת מפיה

 

נשען לאחור על הכורסה הנוחה ומסתכל לה בעיניים וממשיך, בשקט

את לא קשורה היום וגם לא תהי

את הכאב שלך תגישי לי

עם חיוך

כי ההתמסרות, חשובה הרבה יותר 

 

החוקים פשוטים

ולך יש בחירה

תוכלי לבקש את המיקום

חזה, ישבן או כוס

תבקשי בנימוס, תמיד

 

לפני כל החלפה

החזה יקבל לא פחות מ-10 הצלפות

הישבן לא פחות מ-20

והכוס, לא פחות מ-7

הצלפה שלא תיספר לא נחשבת

בטח אם תשכחי להגיד אחריה תודה

 

את עצמך תדעי להציג בתנוחת הגשה

יפה ומזמינה, כמו תמונה

כי אני אשאר כאן, על הכורסה

 

כשיגיע תור הישבן הוא יתנוסס מולי

יפה ומזמין

כשהידיים שלך אוחזות חזק בקרסוליים

 

כשתבחרי בחזה, תרדי על ברכייך

תרימי שד בכל יד ותגישי לי אותם עם חיוך

בלי לכסות את הפטמות

 

וכשתבחרי בכוס

תשכבי על גבך והידיים מתחתיו

תפסקי יפה את רגלייך ותרימי את האגן

 

וכך, נעבור מאחד לשני

בין יד לשוט לחגורה

איברים לבנים, צוננים

יתחממו, יאדימו

יסומנו

 

ואת, תתני את עצמך

עם חיוך ותודה

ותזכרי

שאת שלי

לפני 5 שנים. 6 באוקטובר 2019 בשעה 9:27

שלט אמיתי לא יורד לנשלטת

זה מה שהיא העזה לומר

גם אחר כך, עמדה על שלה

איך יכול להיות ששולט ישלוט במפגש אם הוא יורד לה

לא יכול להיות

הרי אין דבר שהיא אוהבת יותר מלשון חלקלקה על הדגדגן שלה

ואם הוא שם, מתחתיה, הוא משרת אותה

 

לפני שהיא הספיקה להשלים משפט נוסף

מצאה את עצמה מושלכת על המיטה

נקשרת

חסרת אונים

ואת הלשון, אותה אחת שלא האמינה שתרגיש

מעבירה ליקוק מהיר, חצוף, בין רגליה

היא עוצמת עיניים, מתמכרת לתחושה

תחושה שבאה ונעלמה בן רגע כשחשה צביטה על הפטמה השמאלית

ומייד אחריה, אחת חזקה, נוספת, לידה

היא פותחת את העיניים, מרימה את הראש

ורואה את סדרת האטבים שמתחילים להסתדר על גופה

על הפטמות, השדיים, בבית השחי, לאורך הצד ועל הבטן

מחוברים ביניהם בשני חוטים חזקים, דקים

שמתחילים בעיגול האטבים שעל שדיה וממשיכים לאורך גופה

עד לאטבים הכואבים המוצמדים לשפתי הכוס החלק שלה, 3 מכל צד

היא מאבדת את עצמה לכאב, צועקת, משתוללת

אבל היא קשורה, ולא יכולה להתנגד. רק להתפתל, לצעוק, לגנוח

כשאחרון האטבים מונח

משפט אחד ממלא את החדר

 

כשתגמרי הם יורדים, במשיכה

 

היא לא מספיקה להגיב

כשהלשון חוזרת ומתמקמת בין רגליה

מיומנת, זזה בדיוק בתנועות הנכונות

בקצב הנכון

מעיפה אותה למעלה

היא נמסה למגע

גונחת

מניעה את האגן שלה בתנועות מעגליות

ועם כל תנועה

היא מרגישה את הידיים הנמצאות לצידי גופה

אוחזות חזק את החבלים

ממתינות לרגע הנכון

לקימור של האגן שלה כשהיא קרובה

לרגליים שמנסות להיסגר על הראש

לגניחות שמתגברות

ווכשהיא שם, בשיא

בתנועה אחת, חזקה

מלווה בצעקה שלה, כזו שגוברת על כל הגניחות

כל האטבים יורדים