לפני 15 שנים. 24 באפריל 2009 בשעה 6:36
עכשיו אני כל כך פוחדת להודות
עד כמה אני אוהבת אותך
אחרי הרגעים הקשים שעברנו
יהיה לי קשה שוב להתפתח
האם זה נורמאלי ? אני מפחדת להגיד לך
שהחיים שלי בלעדיך איני יכולה לדמיין
כי גם אם ההתקפים של בכי יש את אלא של צחוק
אני כבר לא רוצה לשתוק איתך
אתה תגיד לי שאני לא חייבת להיות איתך
אבל הריבים ואיוש שינו אותי
אבל על תדאג אני עדיין רוצה אותך כמו אז
שתיקח אותי בידיך
גם אם אני זאת שצריכה יותר לדאוג
עשית ממני אדם מאושר בלי שאדע ...
כי אני לא מראה לך זאת
אבל לפעמים אני תופסת את עצמי מחייכת
בזמן שאני חושבת עלייך
אחרי המילים המרחמים שלך חזר לי התקווה
אני צריכה קצת זמן כי
כשאני רואה אותך אני מסמיקה
אבל משאלתי היא לחלום איתך