מתנצל מראש על שגיאות כתיב אבל הקיוסק לידי התחיל להחזיק בירה 12% :)
הרבה פעמים שאלו אותי למה אני מוחק את הבלוג מידי פעם, אני חושב שזה שילוב של שני דברים. הראשון הוא פרטיות, אם כל הנתונים עלי לא מופיעים כאן בצורה מרוכזת לאורך זמן אלה אם כן אתם קוראים את הבלוג הזה בקביעות מפחידה כנראה שלא תזכרו לוחות זמנים ויהיה קשה לקשר פוסטים למציאות. השני הוא שאני אוהב לשכוח, כתיבה היא כלי מצויין לעיכול אבל בסופו של יום טוב לתת לזכרון לעשות את שלו. לשכוח ולזכור רק את מה שיש לו באמת ערך ולא את הדברים שחשובים רק כי החלטתי לחפור.
אז אחרי שנה של נזירות יש לי שעשוע כבר מעל חודש, היא חמודה, מושכת ואוהבת שאני לוקח אבל למרות שאמרתי לה בסוף הערב השני שלנו שזה לא יהיה יותר מסקס היא נשארת. היא אומרת שזה בסדר מצידה אבל אני רואה את הסימנים, היא מתאהבת בי. היא כל הזמן סותרת את עצמה בין האמירות שהיא בסדר עם הסטטוס לכל מיני מילים ומבטים שאני לא יכול להתעלם מהם, אני בטוח שאני צודק. מוסרית עשיתי את מה שצריך בשביל לשחרר את המצפון שלי אבל זה לא מספיק לי, כל כך ברור לי שאני הולך לשבור לה את הלב שאני בכלל לא בטוח שאני רוצה להשאר שם. שעשוע לסופש זה בהחלט נחמד אבל אני חושב יותר ויותר על לחזור לנזירות שלי, לא בא לי לפגוע, גם אם היא נותנת לי את כל ההצדקות שבעולם. היא פשוט לא מרגשת אותי בכלל.
אני באחת התקופות הטובות. טוב לי בעבודה, מעניין, מספק, מאתגר, יש אופק מקצועי, המשכורת טובה... אני אפילו מרגיש בסה"כ נוח בתוך העור של עצמי למרות שגידלתי לאחרונה בטן מביכה שרק מי שהיה רזה כל חייו יכול להתלונן עליה. זאת פעם ראשונה באני לא יודע כמה זמן שיש מלא דרמות לאנשים סביבי ואף אחת מהן לא שייכת אלי. אני נוכח ותומך כשצריך אבל מצליח לא להכנס לדרמות בעצמי.
אני יושב כאן בוהה במסך, מרגיש שיש לי עוד דברים לכתוב אבל לא יודע מה הם. אז במקום שאחפור תקשיבו לקצת ג'אז, אולי אצליח לחנך קצת את תושבי סדום 😄 אני כל כך אוהב את הזמרת הזאת, השיר הספציפי הזה גורם לי לחשוב על בחורה מאוד מסויימת, בחורה שאני באמת גאה שהצלחתי להגיד לה לא למרות אין ספור נסיונות שכנוע מרושעים במיוחד.
