כח תפוח

עוד 4 ימים שוב אני אלך לטקס שוב אני אאלץ להתמודד עם הכאב הבושה של הכישלון והאבדן

עוד 4 ימים עוד פעם ללכת לטקס ולהיזכר במה שאיבדנו

עוד 4 ימים זה מתי שפורז נלקח מאיתנו

גם הוא גם מורנו אני שונא את העולם שלא נותן לי לחיות באשליה של אי-פגיעות אני שונא שזה נלקח ממני

אני שונא אותם שהופכים אותנו למה שאנחנו

1.להתמקם במקום עם הרבה אנשים להתחיל להשתעל כמו משוגע ממש שיעול מצפצף כזה כמו של שמנה שמנסה לקשור תנעליים שלה

2.להמשיך להשתעל עד שמגיעה משהי מתאימה ושואלת: ''מה קרה?''

3.להלחם בדמעות ולומר לה שזה כלום שאתה בסדר,ואז להישבר ולומר לה שיש לך רק חודש לחיות

4.עכשיו תאמר לה שמה שהכי גרוע זה שאתה תעזוב את העולם הזה בלי לחוות את המגע האינטימי והאוהב של אישה
תאמר את זה בעיני עגל עצובות

-משם אתה כבר מסודר

“Those who dream by day are cognizant of many things which escape those who dream only by night. In their gray visions they obtain glimpses of eternity, and thrill, in waking, to find that they have been upon the verge of the great secret. In snatches, they learn something of the wisdom which is of good, and more of the mere knowledge which is of evil.”