שוחחתי היום עם חברה וסיפרתי לה מה עברתי אתמול.
היא לא שופטת אותי וכל מה שאני מספרת לה היא מקבלת
ברוח הצחוק...ואז שואלת אותי בחשדנות משועשעת, זה טוב לך?
אני אומרת לה שטוב לי ככה, אבל לא מצליחה להסביר לה למה
לא מצליחה להסביר לה איך.
איך אני יכולה להסביר לה שאני אוהבת שחונקים אותי- בשבילה זה בטח מוזר (או מפחיד)
ואיך להסביר לה שכשהוא חונק אותי, אני מרגישה שאני לא שם, מרחפת,
רואה הכל מרחוק, מרגישה את כל הגוף שלי נחלש,
והוא יכול באותו רגע לעשות בי הכל...לכלום אני לא אתנגד
איך אני יכולה להסביר שזו תחושה ממכרת ומדהימה מבחינתי,
וכל פעם מחדש אני רוצה אותה?
איך אפשר להסביר שאת אוהבת שמצליפים בך?
שזה כואב, אבל הגוף שלך רוצה עוד...וכשאת כמעט וכבר אומרת די
את שומעת את הקול שלו, ששואל אם הכל בסדר
ואז בשבילו את מוכנה לכאוב אפילו עוד...ואם זה לא מספיק
אז את גם שמחה שנשארים עלייך סימנים כי זה משאיר אותו עלייך עוד קצת...
איך אפשר להסביר את ההשפלות?
זה כלכך מוריד ואת מלאת אמוציות כשזה קורה, מתעצבנת, נעלבת, מושפלת,
נאבקת שלא לתת לזה לשלוט בך כדי שלא תשברי מולו, אבל
כשהוא נותן לך את הפתח את לא בורחת מזה...ממשיכה...
ואז משם, מהמקום הזה הוא נוגע בך, מחבק אותך, מנשק אותך
איך אפשר להסביר שפתאום לכל חיבוק או נשיקה יש עוצמה אחרת
ממה שהיא מכירה, בגלל המקום בו היית לפני רגע?
שנכון שהוא נתן לך להרגיש כלכך קטנה אבל למרות זאת, את בוטחת בו
שלא ישאיר אותך שם.
איך אני יכולה להסביר לה שטוב לי לשבת, כך, למרגלותיו ולחבק אותו משם,
לחבק לו את הרגליים, להניח עליהן את הראש ולהרגיש אותו מלטף אותי
באדוניות שלו וליהנות מזה, ולתת לתחושה הזאת של שקט פנימי להשתלט עליי שוב
כמו הרבה פעמים לאחרונה?
הרי אפילו אני השתמשתי לאחרונה במילה "הזוי" כשחשבתי על כל התחושות האלה
הרי גם אני ביקשתי לא מזמן הסברים.
לפני 15 שנים. 29 במאי 2009 בשעה 0:07
