סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני היקר...

לפני 12 שנים. 11 במאי 2012 בשעה 12:08

&feature=fvst

Jar of hearts
Christina Perri



i know i can't take one more step towards you
cause all thats waiting is regret
don't you know i'm not your ghost anymore
you lost the love i loved the most

i learned to live, half alive
and now you want me one more time

who do you think you are?
runnin' 'round leaving scars
collecting a jar of hearts
tearing love apart
you're gonna catch a cold
from the ice inside your soul
don't come back for me
who do you think you are?

i hear you're asking all around
if i am anywhere to be found
but i have grown too strong
to ever fall back in your arms

ive learned to live, half alive
and now you want me one more time

who do you think you are?
runnin' 'round leaving scars
collecting a jar of hearts
and tearing love apart
you're gonna catch a cold
from the ice inside your soul
don't come back for me
who do you think you are?

it took so long just to feel alright
remember how to put back the light in my eyes
i wish i had missed the first time that we kissed
cause you broke all your promises
and now you're back
you don't get to get me back

who do you think you are?
running around leaving scars
collecting a jar of hearts
and tearing love apart
you're gonna catch a cold
from the ice inside your soul
so don't come back for me
dont come back at all

x2

who do you think you are?
who do you think you are?
who do you think you are? [b]
לפני 14 שנים. 16 בספטמבר 2010 בשעה 8:24

היא באה... לא אליי, אל מישהי אחרת
והיא ביקשה להגיד לי שהיא גאה בי וידעה שאני אוכל להשתלט על הכל.
והיא באה עכשיו, לפני יום כיפור.
אני מאמינה בחלומות,
במיוחד כאלה שגורמים לדמעות לצאת.
גמר חתימה טובה!

לפני 14 שנים. 5 באפריל 2010 בשעה 21:21

יש משהו בים שמצליח לנתק אותי מהמציאות. יש משהו בים שמחבר אותי לעצמי,
צועדת על החוף איתה, היא בשלה ואני בשלי
פרצופים הופכים להיות עמומים, ואני לא שומעת כלום חוץ מרחש הגלים ואת המחשבות שלי.
יש משהו בים שמחבר אותי למחשבות שלי והן כלכך חזקות, כלכך מוחשיות עד שאני יכולה לגעת בהן...
אני בשלי עם הים שלי
והיא בתוך האושר שלה עם הים שלה
והיא מצליחה בשניה לנתק אותי מהניתוק הטוטאלי הזה...
אנחנו מטיילות לאורך החוף...

- אמא, תעזרי לי למצוא צדפים מיוחדים, תאספי רק את השבורים, את השונים....
- מתוקה, צדף שבור אי אפשר לתקן
- לא נורא אמא, הם יפים והכי מיוחדים כמו שהם

וכאילו כדי לחדד את מה שהיא אמרה בדיוק עכשיו, היא מוצאת צדף לבן שנוצץ
בשמש, צדף מושלם...ואומרת לי שהוא מושלם מדי מכדי שתיקח לאוסף שלה.

והיא מעלה בי חיוך עם התמימות שלה, עם האושר האמיתי הזה
עם מה שהיא עשתה עכשיו שהופך להיות מטאפורה של החיים

נועה של הים.

לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 20:06

אני לומדת לשחרר
אתה שם, בלב ובראש, תמיד...חלק ממני
אבל לומדת לשחרר אותך
אתה מתרחק ממני כל יום עוד קצת,
הופך להיות שלה, כל יום עוד קצת
וזה בסדר לי...
אני לומדת לקבל את המגרעות שלי, את המגרעות שלך
לומדת מי אני ומה למדתי דרכך ודרך הפרידה ממך,
אני הופכת לאט להיות שלמה.
נשברתי, לא סתם ...לרסיסים קטנים קטנים
וחודשים חשבתי שזהו נגמרו החיים
אבל אז הבנתי שהמהות בפרידה הקשה,
בשבירה, היתה כדי שאני אחבר את הרסיסים בחזרה
למישהי אחרת, אולי יותר יפה...בטוח יותר שלמה, יותר אמיתית
מישהי שלא תוותר על עצמה בשביל מישהו שמולה
מישהי שלא תוותר על עצמה בשביל השליטה
אלא תבוא לשם ממקום של עוצמה.
אני אוהבת אותך, כנראה שתמיד אוהב
ואני מרשה לעצמי היום להגיד את זה, להרגיש
כי חודשים שלא הרגשתי וחשתי רק כעס, לא הצלחתי להבין
או לעשות הפרדה בין מי שאתה ומה שקרה שם בסוף,
לא השלמתי ותמיד שאלתי למה זה קרה
היום אני פשוט מבינה
מקבלת חולשות, משלימה,
זה נותן לי שלווה.
להתגבר עליך זה אחד הדברים הקשים שעשיתי בחיי
אבל אני עוברת גם את הקושי הזה
כמו חתולה, קמה על רגליי, מחייכת וממשיכה.
החתולה הזאת נשברה...אומרים שלכל חתול יש 9 נשמות,
לזאת נלקחו מחצית בבת אחת
זה בסדר בשבילי להמשיך לחיות רק עם חצי, זה החצי הטוב....
אני כבר מישהי אחרת, אתה לא תזהה
כי אני גדלה.

לפני 14 שנים. 26 בדצמבר 2009 בשעה 21:40

אם אתה בגמילה ממני איך זה שאני סובלת מתופעות הלוואי של הקריז?

לפני 14 שנים. 1 בדצמבר 2009 בשעה 22:48

חודש וחצי.

חודש וחצי שבהם אני כבר לא יודעת מי אני
לא יודעת מה הייתי לפני
לא יודעת איך להמשיך ולהיות אחרי
חודש וחצי שהוא עדיין בליבי, נשמתי
חודש וחצי של עליות וירידות
של גילויים מסעירים וכואבים
חודש וחצי של פצעים שלא נוטים להגליד
כי כל פעם מחדש הם נפתחים ושותתים
חודש וחצי של מחשבות עליו
של כעס, של אהבה, של קבלה, של הרחקה
חודש וחצי של סימנים, של שאלות של תשובות
וכל תשובה גוררת איתה עוד 10 שאלות נוספות...
חודש וחצי של אמיתות ושקרים שטופחים בפניי.
חודש וחצי שאני כלואה בפנים ולא מצליחה להשתחרר
חודש וחצי של תמיכה עצומה מכל מי שסביבי
של חיבוק חם ואוהב מאנשים יקרים
אבל מה שאני מצליחה לראות זה רק את הכאב
חודש וחצי שבהם כל רגע שלי עם עצמי לבד
הוא זמן לדמעות, זמן לשיחות נוקבות איתו, איתי בתוכי

אחרי חודש וחצי רוצה לסגור את הדלת הזאת
אחרי חודש וחצי רוצה שהעצב הזה יעלם
אחרי חודש וחצי רק מבקשת את עצמי בחזרה
כי כשזה נגמר, הוא לקח איתו חלק ממני
ועכשיו רק אני נשארתי
ואותי אני לא מכירה.
רק רוצה את עצמי בחזרה.

לפני 14 שנים. 1 בדצמבר 2009 בשעה 19:28

והימים ימי דמע וסער
מבקשת מקלט מול הים
אודים עשנים, כותרות עיתונים
והם שוב רוקדים על הדם

סגרתי לתמיד את הדלת
והטריקה מוסיפה להדהד
עכשיו עם רגל בחול, אני לומדת לזחול
לגלות את עצמי באמת


משאירה מאחור אהבות
מאפסנת בלב להבות

עכשיו הגיע הזמן לחדשות טובות
חדשות טובות

אני ואני מול המים
מלחמות והכוח כבר תש
כדי להמציא את עצמי, צריכה לשכוח אותי
ולהיזכר בכל יום מחדש


עכשיו כבר השמש שוקעת
אני שותה את הצבעים בקשית
בערבו של היום, אמצא לי מקום
ואני מתחילה מבראשית



משאירה מאחור אהבות
מאפסנת בלב להבות

עכשיו הגיע הזמן לחדשות טובות
חדשות טובות











[b][/color]
לפני 15 שנים. 21 בספטמבר 2009 בשעה 14:18

בימים האחרונים נתקלתי בתופעה בה אנשים עושים החלטות או מונים רשימה של שאיפות שירצו להגשים בשנה החדשה שבאה עלינו לטובה (כולי תקווה).
ולי ? לי אין שום החלטות לגביי מה הולך לקרות איתי השנה, לא היו לי אי אילו הגיגים לגביי מה שארצה להגשים.
לא עשיתי לי שום רשימה שבכל פעם אצטרך לעשות עליה וי כשמשהו יושג.
לא יודעת למה....פשוט לא
השנה החולפת הוכיחה לי שלא משנה מה ארצה או אשאף, ליקום יש תוכניות משלו ויש דברים שחוויתי ולא חלמתי שאחווה....
לא חשבתי שאאבד את אבי בצורה כה מפתיעה בזמן כלכך קצר ועקב כך ישתנו חיי מקצה לקצה, הדברים היו מתוכננים
כלכך והקערה התהפכה על פיה.
לא חשבתי שאצטרך להגן על עצמי בחירוף נפש, כפי שעשיתי השנה וזאת תוך כדי הגנה גם על העוללים הקטנים והפגיעים שלי.
לא חשבתי אי פעם בחיים שלי שאוכל בזמן מסויים לאהוב ילד אחד פחות מהשני, שהכעס כלפי אחד קצת יעוור אותי,
אבל זה קרה ואני עדיין מתמודדת עם זה.
לא חשבתי המון זמן שאוכל להשתחרר מהאהבה שמצאתי לי, הייתי כה טרודה בה עד שלא הצלחתי לראות מה עומד מולי, את החד צדדיות שבה ואז השתחררתי...באמת.... ואני מרגישה הקלה, ולא רק אלא לא חשבתי שמושא אהבתי יבין פתאום כמה אני יקרה לו ולא ירצה להרפות גם אם ישלם על כך מחיר כבד...
לא חשבתי שאת האהבה הזאת מישהו יצליח להחליף, אך לא רק אחד..אלא שניים נכנסו לליבי השנה, כל אחד בתורו, ממלא תפקידו בחיי ואפשר להגיד שאחת מהן אפילו גרמה לי (עדיין גורמת) להתמוגגות פנימית ושקט יחסי שלא היה הרבה זמן בתוכי...
לא חשבתי (וזה באמת הזוי) שארצה לשבת מקולרת על ארבע מול גבר, שאתמוגג לעשות למענו דברים, שאניח ולו למעט את האגו שלי למענו,
שאהנה כשהוא מכאיב לי פיזית ועדיין אצליח לראות את עדינותו ועוצמתו. שארצה להתמסר כך למישהו.
לא חשבתי בכלל שאפתח לעולם מוזר, הזוי, מקסים, חושף כזה.


אז אין לי הצהרה לשאיפות חדשות שאותן אני רוצה להגשים בשנה החדשה. דברים ממילא יקרו מבלי שלי תהיה שליטה בדבר.
התמודדות עם ילדים, שברון לב, אהבה, אכזבה, קושי, גאווה...אני מאמינה שכל אלה יהיו מנת חלקי.
רק אם אפשר לבקש משהו קטנטן....
קצת ש-ק-ט.
אפשר???

לפני 15 שנים. 11 בספטמבר 2009 בשעה 15:14

מישהו ראה את הוידאו קליפ החדש של שאקירה?
משם זה נראה מאוד ס-ק-ס-י להיות בתוך כלוב....



&feature=channel
לפני 15 שנים. 25 באוגוסט 2009 בשעה 20:47

ישנן פעמים שבתוכי מבקשת אותך, ואתה כאילו קורא אותי מרחוק
ואז אני מקבלת הודעה, אם זה לרדת למטה או להיפגש איתך בספונטניות
והיום זה שוב קרה.
sms נשלח על ידך להיות מוכנה וההתרגשות שבי כבר גואה...
וחיכיתי לך בחדר, מתרגשת לבואך, אתה נכנס ואני כבר מחייכת
התגעגעתי....
ואז משהו קרה, קצת מתרחקת ואתה כעוס שאלת אם ללכת
ללכת? הרוק לא נבלע...הרי ייחלתי לרגע הזה, לך.
ביקשתי שתישאר, מקוה שלא תלך (לרגע היתה לי הרגשה שכך יהיה)
אך אתה נשארת... משם הכל זרם, בדרך שלך כמובן,
לא שוכח להעניש אותי, נותן לי להתרגל גם לדברים שלא כלכך נוחים לי
גורם לי (למקרה שיש ספק) להיזכר במקומי, להבין שזה נוח לך.
למענך, תמיד אבקש עוד, אף פעם לא אגיד לך לעצור.

כבר אמרתי לך כמה מלאה אני יוצאת מכל פגישה איתך?
בכל פעם זה מחייך אותי מבפנים.
לא משנה אם אנחנו בחדר
לא משנה סוג הקפה
(זה גם יכול להיות כלום מבחינתי)
לא משנה אם אתה סותר לי או מנשק אותי
(העיקר שאתה נוגע)
היה לי טוב איתך היום.
ראיתי אותך
הרגשתי אותך (לא רק במגע)
מרגישה כלכך קרובה, גם כשעומדת נבוכה מולך
מרגישה כלכך קרובה גם כשהגוף שלי לא מפסיק להתפתל
תחת המגע במקומות רגישים
הייתי זקוקה לזה, לך...
לכל נגיעה, הצלפה, חיבוק, נשיקה
תודה לך אדוני על הערב, היה לי נפלא
}}}{{{