יומני היקר...

יש משהו בים שמצליח לנתק אותי מהמציאות. יש משהו בים שמחבר אותי לעצמי,
צועדת על החוף איתה, היא בשלה ואני בשלי
פרצופים הופכים להיות עמומים, ואני לא שומעת כלום חוץ מרחש הגלים ואת המחשבות שלי.
יש משהו בים שמחבר אותי למחשבות שלי והן כלכך חזקות, כלכך מוחשיות עד שאני יכולה לגעת בהן...
אני בשלי עם הים שלי
והיא בתוך האושר שלה עם הים שלה
והיא מצליחה בשניה לנתק אותי מהניתוק הטוטאלי הזה...
אנחנו מטיילות לאורך החוף...

- אמא, תעזרי לי למצוא צדפים מיוחדים, תאספי רק את השבורים, את השונים....
- מתוקה, צדף שבור אי אפשר לתקן
- לא נורא אמא, הם יפים והכי מיוחדים כמו שהם

וכאילו כדי לחדד את מה שהיא אמרה בדיוק עכשיו, היא מוצאת צדף לבן שנוצץ
בשמש, צדף מושלם...ואומרת לי שהוא מושלם מדי מכדי שתיקח לאוסף שלה.

והיא מעלה בי חיוך עם התמימות שלה, עם האושר האמיתי הזה
עם מה שהיא עשתה עכשיו שהופך להיות מטאפורה של החיים

נועה של הים.