אני לומדת לשחרר
אתה שם, בלב ובראש, תמיד...חלק ממני
אבל לומדת לשחרר אותך
אתה מתרחק ממני כל יום עוד קצת,
הופך להיות שלה, כל יום עוד קצת
וזה בסדר לי...
אני לומדת לקבל את המגרעות שלי, את המגרעות שלך
לומדת מי אני ומה למדתי דרכך ודרך הפרידה ממך,
אני הופכת לאט להיות שלמה.
נשברתי, לא סתם ...לרסיסים קטנים קטנים
וחודשים חשבתי שזהו נגמרו החיים
אבל אז הבנתי שהמהות בפרידה הקשה,
בשבירה, היתה כדי שאני אחבר את הרסיסים בחזרה
למישהי אחרת, אולי יותר יפה...בטוח יותר שלמה, יותר אמיתית
מישהי שלא תוותר על עצמה בשביל מישהו שמולה
מישהי שלא תוותר על עצמה בשביל השליטה
אלא תבוא לשם ממקום של עוצמה.
אני אוהבת אותך, כנראה שתמיד אוהב
ואני מרשה לעצמי היום להגיד את זה, להרגיש
כי חודשים שלא הרגשתי וחשתי רק כעס, לא הצלחתי להבין
או לעשות הפרדה בין מי שאתה ומה שקרה שם בסוף,
לא השלמתי ותמיד שאלתי למה זה קרה
היום אני פשוט מבינה
מקבלת חולשות, משלימה,
זה נותן לי שלווה.
להתגבר עליך זה אחד הדברים הקשים שעשיתי בחיי
אבל אני עוברת גם את הקושי הזה
כמו חתולה, קמה על רגליי, מחייכת וממשיכה.
החתולה הזאת נשברה...אומרים שלכל חתול יש 9 נשמות,
לזאת נלקחו מחצית בבת אחת
זה בסדר בשבילי להמשיך לחיות רק עם חצי, זה החצי הטוב....
אני כבר מישהי אחרת, אתה לא תזהה
כי אני גדלה.
לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 20:06