ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תם ונשלם :)

לפני 15 שנים. 26 בספטמבר 2009 בשעה 6:12

בלי מצב רוח
בלי תיקווה
סתם ייאוש של בוקר
חלום לילי
מחשבות רצות להן
שיחה חשובה
שהצליחה בטיפה להאיר את עיניי
תהיות
הרהורים
מצב רוח על הפנים
דיכאון קל
יאוש
ריק הכול ריק
הכול
רק המחשבות רצות
מרתון
מי תשיג את מי
מי תנצח את מי
ואני סתם שוכבת בוהה
כותבת
כמו מכונה
בוקר של
בלי
רצון
בלי
תיקווה
יאווש כזה
דכאון כזה
ריק הכול ריק

לפני 15 שנים. 25 בספטמבר 2009 בשעה 21:09

לפני 15 שנים. 25 בספטמבר 2009 בשעה 15:17

שבת שלום אדוני
שבת של שקט ושלווה
שבת של רוגע
שבת של נחת
שבת של מנוחה
שבת מבורכת
שולחת לך אדוני שבת של
א ה ב ה

לפני 15 שנים. 25 בספטמבר 2009 בשעה 5:40

מה איכפת לי סתם לפנטז
לחיות בפנטזיה מתוקה
לא אמיתית
לא מציאותית
לחלום עליה בלילות
להתעורר איתה
לחיות אותה
מין פנטזיה מתוקה חלומית
שלעולם לא תתגשם
לעולם
לפחות לא בעולם הזה
פספוס של פנטזיה
לו רק יכולתי להגשים חלק מהפנטזיה
אני מתנחמת בזרועות הפנטזיה
תתנחמי תתנחמי
עורי עורי למציאות
הפסיקי לפנטז
כך קול פנימי מדבר אליי
ואני בשלי..
עם הפנטזיה
שלא תמומש לעולם

לפני 15 שנים. 24 בספטמבר 2009 בשעה 16:44

שעות הערב
החשיכה כבר ירדה
חושבת על היום שעבר
על כול הבלאגן
שמחה שהכול מאחוריי
עבר
הגעגועים גוברים
הרצון לראותך
להיות לצידך
כנועה מתמסרת
צייתנית
ממושמעת
מלטפת במבטי
את גופך
מבט אוהב חם מחבק
נוגעת ברוך
בעדינות
באהבה
כיאה לאדוני
מחכה ממתינה
בציפיה דרוכה
לראותך אדוני אהובי

לפני 15 שנים. 24 בספטמבר 2009 בשעה 11:47

מאז שההוא נכנס
וההוא יצא
וההוא הכיר את היצא
והיצא הכיר את הנכנס
שהנכנס מכיר את הבוא
והבוא מכיר את הנכנס
והבוא לא מכיר את היצא
והיצא לא מכיר את הבוא
נוצרה אנדרלמוסיה גדולה
שלבסוף היצא יצא לגמרי(עף)
והנכנס נשאר כאורח מזדמן
והבוא הוא בוא הכי חשוב
כי הכול שלו
והיום שוב שרר השקט
אחרי כול הבלאגן של
היצא
איזה כייף של שקט ושלווה
והכול בזכות אדוני
שבמילה אחת
הביא עלי את השקט והשלווה

לפני 15 שנים. 24 בספטמבר 2009 בשעה 10:35

אדוני סלח לי
הבוא יבוא הגיע
הוא סלח
אדוני סלח
דמעות של אושר
של שמחה
זלגו זלגו זלגו
אני אוהבת אותך אדוני
אוהבת אותך הרבה
מהיום והלאה יהיה פחות.בוא
הרבה פחות
אקפיד על כך
תודה לך אדוני שסלחת לי
תודה
אני מאושרת

לפני 15 שנים. 24 בספטמבר 2009 בשעה 10:18

דומיה
שקט
דממה
ואצלי הכול רועש
גועש
סוער
דואג
חושש
מפחד
והכול ביחד מתערבב לסלט גדול
של דאגה ופחד
והשקט ממשיך

לפני 15 שנים. 24 בספטמבר 2009 בשעה 5:44

ובי האשמה
אם לא יסלח

לפני 15 שנים. 24 בספטמבר 2009 בשעה 5:33

ואני כמו מתה
ללא יכולת במחשבה הגיונית
הוא מתמהמה
בושש להגיע
כול דקה שעוברת
והכול עדיין שומם דומם
בלעדיו
מחשבות אחת אחרי השניה
רצות להן
טעם חיי השתנה
מר
לא טעים
האם אחייך
או אבכה