היום היסתובבתי בעיר סטם היה לי משעמם עברתי ליד חנות שבה
נשים עושות פדיקור ומניקור היתה שם בחורה שישבה על הכסא
כאילו היא מלכה ראיתי על פניה אך היא נאנת לשבת על הכסא
רגלה על סטנד העובדת כפופה לרגלה והיא ניחוחה יושבת רגוע
ואושר נסוח על פניה המראה הידליק אותי לא יכולתי להזיז
את עני מימנה אבל גם לא נעים לעמוד ולהיסתכל כמו חולה
היבטתי סביבי והינה תחנת אוטובוס הלכתי לשבת בתחנה
אבל לא רואים כלום משם המשכתי לחפש דרך לשבת להיסתכל
בנתיים גברו עלי מחשבותי והחלתי לפנטז איך אני נגש לבחורה
אומר לה שלום שואל שאלה סטמית ותוך כדי שיחה מזמין
את הבחורה לבית קפה בהמשך השיחה אני מזמין אותה לשיט
בספינה ומדמין אך יהיו כמה ימי הפלגה כשראשי טמון בין
ירכיה כל זמן הדימיון הזה העמיד לי את בונפרטה למצב
שכל מי שממקד מבט עלי רואה בליטה הבנתי שניכנסתי באין
כניסה ומהר מאוד הלכתי משם
איזה מקצוע יפה זה להיות פדיקוריסט אתה רוחץ רגלי נשים
ומנגבם מטפל לה ברגל ועושה לה מסז מביט בערוותה מתי שבא
לך מיסתכל עליה מלמטה כל הזמן
ולבסוף עוד מקבל שכר
שני ציפורים במכה אחת
היום כמעט גמרתי בליבי להיות פדיקוריסת אבל ראיתי בכסא ליד
איזה זקנה אולי בת מאה הרגלים מגעילות והחלטתי להמשיך לחשוב
יש זמן אולי אני יהיה פדיקוריסת
לפני 15 שנים. 3 באוגוסט 2009 בשעה 19:37