קטנה מבצבצת באפילה האיומה
בהתחלה היא מחממת ונעימה
ולרגע הלב מתחמם
מול הפרצוף המיתמם
ואז החום לפתע מתגבר
ועוד משהו בי שובר
והקרן המחממת
הפכה לשורפת
קטנה מבצבצת באפילה האיומה
בהתחלה היא מחממת ונעימה
ולרגע הלב מתחמם
מול הפרצוף המיתמם
ואז החום לפתע מתגבר
ועוד משהו בי שובר
והקרן המחממת
הפכה לשורפת
מתמודדים עם הדיסוננס שבין הרעש ששם, לשקט שכאן
בין הטירוף ששם לבין הנורמליות שכאן
בין השיגעון ששם לבין השפיות שכאן
ובין המוות ששם לבין החיים שכאן
איך?
דברים שנכנסים ללב מהר, לא יכולים לצאת ממנו
באותה במהירות?
שקט בראש, ובנפש.
ודחוף.
זה כנראה לא יתקן את מה שנשבר
אבל יאפשר להמשיך
עד השבר הבא
וזה שאחריו
עד הסוף
הטוב (?)
אין לי יותר כוחות.
💔
אז עוד רגע ויש לי הזדמנות נוספת לנשום קצת שפיות,
וכל מה שאני חושב עליו זה איך לא להתפרק.
איך לנצל את הזמן באמת כדי לשאוב כוחות ולהתמלא באנרגיות של חום ורגיעה, מבלי לחשוב מהרגע שאחרי,
כשההפוגה תסתיים ואז אחזור לתופת.
ואיך אפשר לחיות עם דיסוננס כזה גדול, עולמות מקבילים שמנוגדים לגמרי אחד לשני.
אחד רע ומלא בכאב
ואחד טוב שאני לא מסוגל להיות בו עכשיו
אין לי כוח.
מרגיש ריק.
ייאוש.
לעולם המקביל, אחרי חופשה של 36 שעות
שנשמתי בה קצת שפיות
עד לרגע שדברים התחילו לצוף
והגוף נחלש, וכמעט קרס
והמוח נכבה, כי כמה אפשר עוד לחשוב
ולשחזר רגעים שלקוחים מעולם דמיוני
ועוד רגע אני שוב שם, בעולם הדמיוני
אז לאסוף את עצמי, אפילו שלא קיבלתי
מספיק חמצן הפעם, ולהמשיך הלאה
כי אין ברירה ואין דרך אחרת
רק ככה ננצח
ולא משנה המחיר
בדרך החוצה, למנה של שפיות (יחסית)
אמנם רק ליממה וקצת, אבל מאמין שזה יוכל להרים
אותי קצת מהמקום השבור שאני נמצא בו עכשיו
זקוק לחיבוק ארוך ועוטף
ממש
אמור לצאת לאיוורור של 24 שעות (וטיפול בכמה דברים דחופים בעבודה) מתישהו בימים הקרובים.
מי תורמת לי חיבוק ארוך עוטף ומרגיע?