מי מאתנו לא עוצר לחשוב על מסע חייו והופך לרגע "רואה חשבון" -
מכין דוח רווח והפסד,
עורך מאזן ומחשב הון ואון עצמי
אילו מטרות הציב ,כמה יעדים כבש ,
כמה פעמים ניצח וכמה נוצח
ומה טומנת בחובה הדרך
במסע שלי
יהיה סוף
תהיה התחלה
יהיו רגעי אושר
יהיה כאב
יהיה מוות
לידה מחודשת
יהיו חיים.
*ושתן.הרבה שתן-אני חייבת להצדיק את נוכחותי באתר.
בעיקר סקס סקס סקס ועוד סקס וגם סקס ואם כבר נגעתי בזה -
אז סקס,בסדר בסדר ו ח י ב ו ק י...סקסי..?( למען הסר ספק -סקס רק עם פופסקו).
ותודה להוריי שעשו אותי סוטה!
יאללה,הלכתי לקונן.
לפני 15 שנים. 7 באוגוסט 2009 בשעה 9:58
אני רוצה להיות איתך בחדר24 שעות
להזדיין איתך בכל מקום
בכל תנוחה
ללבוש חלוק לבן להיות לך אחות מוסמכת(פופסקו הסמיך)
להיות חוקרת נוקשה ורכה
להיות תלמידה מורדת
להיות מלכה בלי שוט חמושה בעקב
למעוך את הזין ולחלק הוראות
להשתין עליך
להצליף לשוני בשלך
למצוץ את איברך המתריס
רוצה להיות כולן
רוצה הכל.
רוצה.
*כן,כן לא שוכחת - ח י ב ו ק י .
לפני 15 שנים. 3 באוגוסט 2009 בשעה 19:10
איך אומר פופסקו
לכל כביש(או לכל דרך..?) דרך עוקפת.
גאון!!!
תגיד פופסקו, כמה יש לנו שם-26?
שרוע על גבו,פניו בין ירכיי פיו פשוק תחת חלקת ירכיי הרכות והמתקמרות
רק לשונו מפרכסת חופשיה, מלקקת בתאווה. שיניו נושכת קלות את הדגדגן,מוצץ ויונק את הכוס המשפשף את פניו נמרצות,מבושם בריחי וטעמי. אצבעו עושה דרכה וחודרת לנקודה המופלאה שבתוכי-מזיינת אותי
מיציי תאוותי ניגרים וזולגים על פניו,מחלפותיו וצווארו, איברו זקור ומטפטף .גונחת ונאנחת-טבולה בעונג חריף,משפריצה זרם חם גומרת בתוך פיו והוא מכיל ושותה את כולי.
* חבוק בזרועותיי טומן ראשך בשקע צווארי,ידי מלטפת את שיערך מוסיפה לרדת ולצייר את קו פניך
נושקת ברכות ולוחשת לך את גודל אהבתי.
*אני קמה מכיסאי באמצע הכתיבה וקדה קידה ארוכה.אינך רואה,אינך יודע,אולי לעולם לא תדע,ובכל זאת,קידה הייתה זו,נעשה מעשה בחלל.חכה,אני קמה.קמתי וקדתי שנית,קידה עמוקה יותר.אף היא מבוזבזת,שהרי לו רק היית כאן כדי לחזות בהשתוחחותי ואולי אף לצחוק-היו קצת חיים.
לפני 15 שנים. 27 ביולי 2009 בשעה 21:17
לכאורה הכל נראה סטטי ושקט עד להתפרצות פריאטו מאגמטית הבאה, לא משהו שהתרגלתי אליו אבל למדתי לחיות איתו- עם אימתני הטבע שהיו אג'נדה,חלק מחיי יום יום .לעיתים הסופות יצרו סערה והפכו משקעים ולעיתים חורבן והרס.
אספתי את עצמי מן ההריסות ויצאתי להלחם כנגד כל הסיכויים,הרצון לחיות ולא רק לשרוד חזק ממני.
אוסקר ווילד אמר שלחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים-
בחרתי לחיות.
לפני 15 שנים. 25 ביולי 2009 בשעה 8:14
לכעס יש תכונה כזו שמסדרת את היקום באופן לא צודק, באופן שהוא תמיד נגדנו, ולכן הוא תמיד זמין, תמיד משכנע. קל לקנות אותו, את הכעס. הוא זול, יש להשיג בכל החנויות המובחרות, וגם באלה שלא. אולי כי הכעס נוצר כשדברים אינם פתורים. אם מישהו יודע לבקש סליחה בזמן, ובאופן משכנע, לכעס קשה להיאחז.
הכעס הוא כוח מהסוג המשחית, כאמור. געי בו, ייגע בך בחזרה. תפסתי את עצמי בזמן. נשמתי. עצרתי אי שם להתבונן בעצמי, הרהרתי קצת, נרגעתי. השינוי לא בא ביום אחד, אבל גם הרגרסיה, הגיעה חלקית מאוד. למעשה, כמה ימים אחר כך גיליתי שהכעס התכווץ כל כך, שקשה לי למצוא אותו. גלגלתי את האבן בחזרה למעלה. היא היתה קלה יותר מאי פעם.
זו אשליה לחשוב שכעס מתפוגג מעצמו, כנראה. יש לתת לו לצאת החוצה. לפרוק אותו כאילו היה נשק של חייל בחופשה, ולהיזהר, לא לכוון את הקנה אל מישהו.
ואיך לשחרר את הכעס? לרוב אני בעד לכתוב אותו (אבל זה עלול להנציח אותו, אם האירועים קרובים מדי). אפשר גם למסור אותו לנמען, לא תמיד יש נמען קונקרטי. על שיתוף פעולה אפשר רק לחלום. אבל להסתובב עם כעס בבטן זה קטלני. וכמה שגרוע לכעוס על אחרים, הרבה יותר גרוע לכעוס על עצמך, ואם אתה לא מפנה את הכעס שלך החוצה, אתה תכעס בסוף על עצמך ועל העולם כולו התוצאה תמיד מייסרת.
אבל הפריקה אינה כל כך פשוטה. זה לא שבאים, מוציאים והופ נגמר. משהו נוסף צריך לקרות. איזה מעגל שצריך להיסגר. קלוז'ר. מהו קלוז'ר? זה בעצם טקס אשכבה קטן לכעס, שאולי יש בו איזו נחמה קטנה, שמשחררת (זה קורה לאט) את התלות הרעה שבין הכעס לבין הזיכרון, ורק כשהזיכרון חופשי אפשר להסתכל עליו באמת ולסלוח.
* קברתי את הכעס, שחררתי את הזכרון וסלחתי לעצמי על בחירה גרועה.
ואתם?
מעדיפה את הגרסה הזו.סלח לי פופסקו.
לפני 15 שנים. 24 ביולי 2009 בשעה 18:42
דבר המחברת:
לגבר שלי אין מושג בעולם הבדסמ.הוא אינו שולט ואינו נשלט במונחים שאתם יודעים ומכירים,יחד עם זאת הוא המלך המוכתר שלי היודע היטב את מלאכת הריצוי והנתינה.
*פופסקו,עשה לי ילד!
ושוב ערב שישי מגיע ואיתו הבדידות והגעגוע
עוטה מסכה ויוצאת אל הדרך-
הדרך קשה
המחשבות מכוונות אליך
איני מבחינה בדבר זולתך
אתה כה חסר לי
כמו נתלש איבר מגופי
בהפתח שבוע חדש
נוסיף להיות פיסה אחת
מיקשה אחת.
אוהבת אותך
סוגדת לך.
שבת שלום אהובי.
[b]
לפני 15 שנים. 20 ביולי 2009 בשעה 19:29
21:30 נשמעה דפיקה בדלת.
"אישור מסירה" נשמע הקול מעבר לדלת ,ניכר כי האיש מורגל בדברים מן הסוג הזה,אפילו פיתח טון ואינטונציה.חתמתי את שמי המלא וחטפתי מידיו את המעטפה.מעטפה לבנה.בקידמתה התנוסס הלוגו "gov".
פתחתי בידיים רועדות, קראתי לאט ,נשמטתי אל הכסא שניצב במרכז החדר,הדופק הואץ,הגוף רעד,הבטן התכווצה והעיניים נמלאו דמעות.הכל הטשטש.חלקיקי מילים ,משפטים סתומים וגיבובי אותיות ושקרים התעופפו מן הדף החוצה ושטפו אותי,עבורם אני עוד מקרה-סטטיסטיקה.
אני שכל חיי שיחקתי בתיאטרון האבסורד : "נדמה לי" הייתי שחקנית ראשית במחזה דרמטי ידוע: "זה לא קורה לי" (פרי עטי), הפכתי זכוכית שקופה ושבירה, למטרה נעה וגורלי מונח בידם וייחרץ בפני זרים .
ואני רק רציתי שתהיה כאן,שלא תאמר דבר רק שתאמץ אותי לליבך ותחבק אותי חזק -
רק שם אני יודעת נחמה
רק שם אני יודעת אהבה
רק שם אני יודעת חמלה
רק שם אני יודעת אושר
אני זקוקה לך
אבל אתה לא כאן.
----------------------
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך עובר אורח
והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת לכת
וידך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואשה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים.
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך עובר אורח
לפני 15 שנים. 18 ביולי 2009 בשעה 18:01
שיווו כמה אורחים
ככה נכנסים חופשי...
ואפילו לא תגובה אחת.
נעל ראבאק
רק בגלל שאני שחורה
כולם גזענים.
יש לי נקודות לבנות
אני חוזרת
י ש ל י נ ק ו ד ו ת ל ב נ ו ת !
*מעניין מה פופסקו היה אומר על זה..
לפני 15 שנים. 17 ביולי 2009 בשעה 23:26
אתה שנפשי יוצאת אליך
פורט על כל מיתריי
מנווט כל נים
כל תא
ליבי ,נפשי
וגופי מונחים בכפותיך
עוטף
מצמיד לחזך
מכרבל אותי לתוכך
וננעץ בתוכי
