שחורים

*אני בוחרת לעלות שוב פוסט מתוך הבלוג שלי,כזה ששכב בארכיון זמן רב
אני סוגרת עוד מעגל עם האיש,הגבר שהיה אהבת חיי.
ממשיכה הלאה.
*********************


לכעס יש תכונה כזו שמסדרת את היקום באופן לא צודק, באופן שהוא תמיד נגדנו, ולכן הוא תמיד זמין, תמיד משכנע. קל לקנות אותו, את הכעס. הוא זול, יש להשיג בכל החנויות המובחרות, וגם באלה שלא. אולי כי הכעס נוצר כשדברים אינם פתורים. אם מישהו יודע לבקש סליחה בזמן, ובאופן משכנע, לכעס קשה להיאחז.
הכעס הוא כוח מהסוג המשחית, כאמור. געי בו, ייגע בך בחזרה. תפסתי את עצמי בזמן. נשמתי. עצרתי אי שם להתבונן בעצמי, הרהרתי קצת, נרגעתי. השינוי לא בא ביום אחד, אבל גם הרגרסיה, הגיעה חלקית מאוד. למעשה, כמה ימים אחר כך גיליתי שהכעס התכווץ כל כך, שקשה לי למצוא אותו. גלגלתי את האבן בחזרה למעלה. היא היתה קלה יותר מאי פעם.
זו אשליה לחשוב שכעס מתפוגג מעצמו, כנראה. יש לתת לו לצאת החוצה. לפרוק אותו כאילו היה נשק של חייל בחופשה, ולהיזהר, לא לכוון את הקנה אל מישהו.(אוו ואני כיוונתי)
ואיך לשחרר את הכעס? לרוב אני בעד לכתוב אותו (אבל זה עלול להנציח אותו, אם האירועים קרובים מדי). אפשר גם למסור אותו לנמען, לא תמיד יש נמען קונקרטי. על שיתוף פעולה אפשר רק לחלום. אבל להסתובב עם כעס בבטן זה קטלני. וכמה שגרוע לכעוס על אחרים, הרבה יותר גרוע לכעוס על עצמך, ואם אתה לא מפנה את הכעס שלך החוצה, אתה תכעס בסוף על עצמך ועל העולם כולו התוצאה תמיד מייסרת.
אבל הפריקה אינה כל כך פשוטה. זה לא שבאים, מוציאים והופ נגמר. משהו נוסף צריך לקרות. איזה מעגל שצריך להיסגר. קלוז'ר. מהו קלוז'ר? זה בעצם טקס אשכבה קטן לכעס, שאולי יש בו איזו נחמה קטנה, שמשחררת (זה קורה לאט) את התלות הרעה שבין הכעס לבין הזיכרון, ורק כשהזיכרון חופשי אפשר להסתכל עליו באמת ולסלוח.


* איני כועסת,כנראה שלעולם לא.
*כל קשר לימד אותי דבר אחד או שניים ולכן לעולם איני מצטערת.
*אני בוחרת לקחת איתי לא רק את הדברים הטובים
*מפיקה לקחים,
*מסיקה מסקנות
מכאן הדרך אל השלם קצרה.

קלוז'ר.