שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הלקיחה בנתינה היא

לפני 13 שנים. 15 בנובמבר 2011 בשעה 9:31

דניאל אחי,האמת היא שאין לי הרבה חדשות לעדכן אותך,
אין חדש תחת השמש אמר מי שאמר,עדיין אותה מחזוריות אין סופית,
יש התחלות חדשות,אהבות חדשות,אבל מה חדש בזה,
אני מתגעגע אליך כל כך,לחיוך שלך,שהיה מאיר גם את הרגעים הכי אפלים,
לשעות שהיינו יושבים ומדברים על כל דבר בעולם,מצורת היקום ועד התחת של ש.
שהיה מסעיר את חושינו,על הויכוחים שלנו על מוצרט ובטהובן,ופינק פלויד וקינג קרימסון,
ואז איך תמיד שהיית מרגיש שעברנו לאיזה דכדוך בויכוח,היית יוצא למטע,של הפיג'ויות,
מביא איזה ערימה והיינו מתחילים לאכול והעננה הייתה נעלמת,
ואני הייתי אומר לך שהדבר היחידי שטוב בזה שהלכת לקורס טייס זה הבית הזה ליד הטייסת,עם מטע הפיג'ויות.
אני חייב לומר לך שכל פעם שאני נזכר בך,אני רואה אותך עם החיוך או עם הקמט הזה
במצח,כשאתה חושב על איזה מהלך לעשות עכשיו,ואני תמיד ידעתי חה,שכשהקמט מופיע,אתה הולך להקריב את המלכה שלך או צריח,ואני צריך לחשוב קצת יותר,כי אני בצרות,
והשיחה ההיא כשדיברנו על איזו תאונה בטיסת אימון ,ואתה אמרת לי וצחקת,שאם זה יקרה לך,אתה תוריש לי את המחברת ההיא,שכל הזמן היית כותב בה,והייתי מציק לך כל הזמן עליה,
וכמובן את הרגע ההוא,שלעולם לא אשכח,כש א. התקשרה,
ואמרה לי את המילים שצרובות אצלי בנשמה,
ושידעתי שלא אראה אותך עוד,לא בעולם הזה.

the rain song - אלוהים תמיד רוצה את הטובים ביותר קרוב אליו.
:(
}{
לפני 13 שנים
אל הקיסר - אכן
לפני 13 שנים
godisafemale​(שולטת) - בוכה, בקושי כותבת.

איזה פוסט חזק.

דניאל אחיך האהוב, אוהב אותך ושומר עליך - אני בטוחה.
לפני 13 שנים
אל הקיסר - תודה
לפני 13 שנים
לילימיי​(שולטת) -
הרגע הזה, הטלפון הזה...
איך כל החיים מישתנים בשניה.
איך הלב נקרע ואין דרך חזרה,
צלקת הגעגוע, עם השנים
רק מעמיקה.

חיבוק { }

לפני 13 שנים
אל הקיסר - כן,הצל ואני
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י