בזכרון האחרון שלי ממנה אני רואה אותה בחנות של שטרקס בנווה מגן קונה מחברת,
ילדה מופנמת, שבכיתה דיברו על זה שהוריה התגרשו, לא היו לה חברים כי היא בחרה בזה,
תמיד הייתי מגן עליה כשהיו אחרים מציקים לה אולי בשל זה פנתה אלי פעם שאעזור לה במתמטיקה,
ועזרתי, היא הייתה באה אלי והיינו יושבים ולומדים, כשהייתי מנסה לנהל איתה שיחת חולין היא הייתה
מסתגרת וחוזרת לקונכיה, ויתרתי.
ראיתי אותה לפני כמה שנים בתל אביב וישבנו לקפה, עדיין יפה, עדיין עם מבט מצועף אבל נוסף לו חיוך קטן,
דיברנו העלינו זכרונות מהימים ההם, הייתי מאוהבת בך אז היא אמרה עם חיוך, לא ידעתי עניתי, בתוכי חשבתי
שזה לא נכון, ידעתי, לא רציתי זו האמת,
היא חייתה בלונדון 10 שנים הייתה נשואה שם והתגרשה, היה לה ילד אחד שבגיל 5 נדרס,
דיברנו שעות, הבטחתי שאהיה בקשר, לא קיימתי, הנסיבות לא התאימו.
חלומות אבודים,חלומות של אחרים
לפני 12 שנים. 9 בינואר 2012 בשעה 7:29
