הלקיחה בנתינה היא

אנא, הכוח נמצא שם, אם תחפשו היטב.

יש ואדם מוצא עצמו והנה אש צורבת בוערת בקרבו,

אש שהובערה בעבר הרחוק או הקרוב,

והגחלים שרחשו אט המתינו בסבלנות לבעירה גדולה כי זהו טבעם,

גחלים מהסוג שלא מתכלים מעצמם, גחלים שיש להשמידם,

והאדם או האירוע שהניחם בקרבו של האדם לא בהישג יד או לשון,

גחלים שרק הפנמה והשלמה תכריעם, לא בחישה, לא פוסט, לא שרשור.

ולא תהא מזור לאדם בלתה, לא מזו ולא מזו,

ואין האדם מבין שכל מעשיו כשמן לאותה מדורה בקרבו על מנת לכלותו,

וגם אם אותו אדם, חכם ככל שיהיה, מודע ומבין, הרי ללא האומץ והכוח שישאב ממקורו-

לא יצלח לצאת ממערבולת וסערת נפשו המסוכסכת,

ההתבוססות במרק המבאיש לא תצילו, לא תרפא את נפשו, לא תביא אף לא

לדבר אחד טוב או מועיל,

ובבואך לדבר אל ליבו של אדם זה על מנת שיניח, יעזוב, ימשיך בחייו, לשווא מאמציך,

כמו מכור לסמים לא ירפה ולא יעזוב, כי שכח שכל קשר בין מה שקורה לו בזמן זה,

עם אדם כזה או אחר, שפגע, ששיקר, או כל דבר אחר, אין ולו קשר זעיר אחד

לאותה בעירה שבוערת בו, רק רצון לעקור את אותם גחלים שמכלות את נפשו,

שנטמנו בזמן אחר ומימד אחר,

ואני כתבתי בלשון זכר כי נוח,

ונושא תקווה אני שמסך הבלבול ירד מעיני האדם,

ויקדש את החיים ולא את אשר מת וחלף מעולמו.