בינה מופלגת

גלשת, רועדת ומתנשמת,
לחיקי
עירומה ומרותקת,
מלאה
בחרדה ופעימות
תקווה מחושמלות.

התחת שלך לובן וניל טהור
ערום, לפות בצפייה.
תשוקה וכמיהה עמוקת נפש
הניעו אותך אלי,
אבל התאווה גרמה לך לזחול,
והערגה ליד המשמעת גרמה לך להישאר.

עכשיו לרוחב ברכיי,
ייחלת לשחרור,
בקשת להיענש;
לי נכנעת
זחלת לכפות רגלי,
והתחננת לקולרי.

מבנה ופקודות,
רצועה וקרופ לשמרך מוגנת.
לעונש התאווית
להצלפה נצרכת.

סטירה אחרי סטירה,
נעה מעקיצה להתעוררות,
אחרי המשחק המקדים
ולפני החבורות
כל לחי החלה לזהור,
להקרין את התאווה
שהתפתלת לשחרר.

גופך התפתל והתעוות
משתפשף ומטלטל,
מחפש מרגוע לעקצוץ
שמעבר לגירוד.
סטירה אחרי סטירה
חזק יותר ויותר,
חבטות קולניות, מבקעות.
כל לחי זורחת, פועמת;
מדי פעם בין המכות,
בודק את הלהט, את הרטיבות
בהתחלה מטפטפת עם כל מכה
קולחת לקראת הסוף,
מתפתלת בצפייה.

נכספת להתעלות,
חמדת הכול,
אבל ידעתי את הגבולות
ידעתי את הקצוות.
ידעתי למשוך אותך חזרה.
לגרום לך לחכות.
לגרום לך להתחנן.

סמוקה ומחודדת
עינייך עצומות למחצה ברעב
אני מעיף אותך מחיקי למיטה.
ובהרף עין ותאווה הייתי בתוכך.