כולם מצפים מאיתנו למשהו,כל הזמן כל רגע.
תביאי סיגריה,תביאי 100 באנגלית,תביאי מצב רוח תביאי תביאי תביאי..תביא ביד.
רוב הזמן כולם משתדלים לחיות על פי אחרים,לא לאכזב את אמא לא לאכזב את החברים והרשימה עוד ארוכה.
להגיד בגיל 60 חבל שלא הבנתי את זה קודם כבר לא כזה מועיל.
חבל על מי שמת..ועוד יותר על מי שחי כמת.
בסוף זה לא כזה משנה בגיל 70 מגיעים למצב סוטול מכל התרופות שהרופאים דוחפים לך.
אז ממילא מפסיקים להרגיש,ככה סבתא שלי טוענת בהנחה שהיא לא עושה כימיקלים.
תהיי אמיתית תהיי יפה ותהיי אופה,וזה שממול אופה עוגות היופי בעיני המתבונן והאמת לא תמיד סחורה טובה.
פעם הייתי כותבת למחברת.
היא בפח,כאן יותר קל למחוק ותמיד יהיו כמה מפגרים שינסו ללמד אותי לחיות "בניתוח" האופי שלי בתגובות למטה.
זה סבבה תמיד משעמם לי בעבודה עד 12.
שיהיה כבר קיץ שונאת חורף שונאת שאין שמש כולם נראים חולים.
נמאס לראות אנשים לבושים כמו פינגווינים.
לפחות אני ישנה כפיות.
מחמם לי את הביפ.
לפני 14 שנים. 7 בפברואר 2010 בשעה 20:26