בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שליטה בכאילו...

לפני 13 שנים. 15 בינואר 2011 בשעה 19:01

אתה לא אוהב אותה כי היא יפה,היא יפה בגלל שאתה אוהב אותה.
אתה מגיע לאהבה לא על ידי מציאת האדם המושלם,אלא על ידי ראיית אדם בלתי מושלם בצורה מושלמת.
איזה חמוד זרק לי את זה,יש בזה משהו..

לפני 13 שנים. 9 בינואר 2011 בשעה 16:55

[url]

לפני 13 שנים. 5 בינואר 2011 בשעה 15:44

אם יש דברים שאת הולכת להתחרט עליהם בבוקר,תקומי בצהריים.
היום זה כבר לא עזר לי.
קמתי עכשיו ואני עדיין מתחרטת על אתמול.
לפעמים אני מצליחה לעצבן אפילו את עצמי.
ושימות מי שהמציא את האלכוהול!

לפני 13 שנים. 14 בדצמבר 2010 בשעה 14:22

וואו הרבה זמן לא כתבתי.
הרבה גם קרה מאז.
תקופה ארוכה חיפשתי חופש,הרגשתי שאני משתגעת מכל העיסוקים שהיו לי על הכתפיים.
רק רציתי לא לשמוע אף אחד,לא לראות ולא להרגיש.
קמתי עזבתי את העבודה,התנתקתי מהחברים לתקופה מהמסיבות מהחיים חשבתי שאני אשב ואסדר לי את הראש.
עכשיו אני מבינה שהשקט הזה הוא המתכון המושלם להשתגע.
גם לרעש לא ממש בא לי לחזור,תמיד ידעתי מה אני רוצה מעצמי איך כמה ולמה.
פתאום אני לא יודעת וזה מפחיד,אני שונאת להתלבט אני שונאת לא לדעת ועוד יותר אני שונאת להתמודד עם זה.
תמיד ברחתי ממחויבות אני שונאת מסגרות שהולכות ומשעממות אותי עם הזמן,שונאת שעמום.
שונאת לשנוא וגם לא רוצה לאהוב.
הזמן עף את גדלה בלי לשים לב,פתאום מצפים ממך לדברים ואת בכלל לא רוצה להתבגר.
לא משנה כמה תתבכייני שלא טוב לך ותכניסי את הראש מתחת לשמיכה השיטה חזקה מהכול.
את הולכת לאיבוד בכל המקום הגדול הזה,מחכה שמישהו יושיט לך יד וזה לא קורה.
אני לא בן אדם דיכאוני,כמעט תמיד היה לי טוב.
עכשיו זה הכמעט.

:)

לפני 14 שנים. 19 בנובמבר 2010 בשעה 18:27

יש לגברים בעיה עם המילים "אל" "ותפסיק".
אבל עם "אל תפסיק" הם מסתדרים יופי.

מה עושים אם מכירים 3 מהממים באותו זמן?
כל פעם זה קורה לי.
אני בדיוק בתקופה שאין לי זמן לכלום.
ומרפי בן זונה.

לפני 14 שנים. 30 בספטמבר 2010 בשעה 19:47

לכי תיזדייני ת"א,עם הטרדנים,ערסים,הפוזות,הפקחים,הפלצנים השיכורים והצרפתים שלך.
לכי תיזדייני האמא המסוגננת משדרות בן גוריון שדוחפת את התינוק שלה לעגלה שעולה כמו ג'יפ.
לכו תזדיינו כל ההורים החדשים שהעיר הזאת מגדלת שדופקים לילדים שלהם שמות כמו דגמים של ג'יפים ומכריחים את הילדים שלהם ללמוד עוד שפה בגיל שנתיים.
לך תזדיין הטאלנט הטלוויזיוני שיושב כל היום במסה ומזיין תמוח לשרלילה שיושבת לידך כמה הפורמט שהצעת לערוץ 10 להיט וכולם מתים לקנות אותו.
וישלך להזדיין כל השנקין הזה עם השודדים שמוכרים לך שייק פירות ברווח של 650 אחוז.והמתרומם שמחלק הזמנות למסיבות.
וכל אלה שמקימים דוכן באמצע הרחוב ומנסים לשכנע אותך שהכי חשוב בעולם לשקם את שוק בצלאל.
וכל הסטודנטים האלה שגרים מעל החנויות עם חמוס קילו חשיש ועושים אורגיות.
ולכי תזדייני תחנה מרכזית חדשה,היא לא חדשה אותו סירחון רק עכשיו סידרו לזונות ולנרקומנים מיזוג ומעלית ב20 שקל.
לכו תזדיינו, בעלי הדירות המחולקות. מי היה הראשון שחשב על זה? בתים של 70 מטר שמחולקים לשלוש דירות, עם המצאות כמו מטבח ושירותים ביחד, סלון בלי חלון ומקלחון שאפשר להיכנס אליו רק בזחילת גחון. ואחר כך עוד משלמים על כל שובך כזה 3.000 שקל לחודש רק כדי לגלות שצריך לוותר על הטוסטר כי אין מקום לכל המותרות האלה במטבח. חבורה של זבלים.
לכי תזדייני, הסלקטורית הכלבה שעומדת בכניסה למועדון בנמל. כמה טינופת צריכה לזרום לך בנשמה בשביל שתיקחי עבודה שדורשת ממך לעמוד בתוך מתחם מגודר, להביט על עשרות אנשים ואף פעם באמת לא לראות אותם? מה קרה עשו עליך חרם בכיתה ו' ועכשיו החלטת לנקום? אבל את אפילו לא הצד הכי מגעיל בסיפור הזה: הכי גרועים הם כל האפסים האלה שנמרחים על המתחם המגודר שלך ומתחננים שתסתכלי עליהם. אוסף של מטרו-ערסו-סקסואליים שנראה להם הגיוני להמתין שעה וחצי עד שמישהו יאפשר להם להיכנס פנימה ולרכוש כוס ג'יימסון ב- 45 שקל. לכו תזדיינו, התושבים החדשים של פלורנטין. משחקים אותה אמנים מיוסרים ומדמיינים שאתם גרים בלופט ענק בסוהו של ניו יורק. תשימו שנייה בצד את הפוזה של אנדי וורהול במכנסי דייגים ותסתכלו מסביב: אתם גרים בדירת שני חדרים שהייתה ישנה כבר בסיקסטיז, ומתחת לבית יש לכם רפד שעושה פוליטורה לכורסאות מטונפות.
מפדלים הלוך ושוב עם יותר ציוד ממה שלאנס ארמסטרונג לוקח איתו לטור דה פרנס, ועוצרים רק כדי לצעוק על הדביל שמדווש לצידכם שהוא פשוט חייב להחליף את הכידון כי הגיע לארץ איד חדש ששוקל 0.0042 גרם פחות. אגב, סחתיין על הטייטס מהלייקרה עם הריפוד באזור הביצים. מה קורה, לא מצאתם ביריות? ולכו תזדיינו, כל הפסיכים ששטים בירקון. מה אתם שטים לי פה באמצע המדבר? תזדיינו גם אתם, הפלצנים המכוערים שהוציאו כבר מזמן את הטלוויזיה מהבית רק כדי שיוכלו לספר לך בכל הזדמנות בהם כבר מזמן הוציאו את הטלוויזיה מהבית. יופי, תמשיכו לגרבץ מול הפטיפון שלכם. זה בטח יהפוך אתכם לאנשים יותר מתוחכמים. לכו תזדיינו, הבורגנים שיושבים כל יום שלוש וחצי שעות בבית הקפה של מתחם בזל. אני אגיד לכם איזה קיש יש היום: קיש לאחותכם! ולכי תזדייני, טורטייה. מי קבע שכל האוכל בעיר הזאת צריך לבוא מלופף? שילכו להזדיין.
לכו תזדיינו, הסטלנים המקצועיים מהדירות השכורות, עם השירים של מוש בן ארי שאתם רוצחים על גיטרה רעועה כשאתם נתלים מהערסל במרפסת המעופשת שלכם על בוגרשוב.
הראסטות שלכם מריחות כמו מישהו שכבר מת. לכו תזדיינו, חברות הביטוח על השלושה שמות של אשכנזים שפתחו משרדים במונטיפיורי, נחלת בנימין ונחמני. אתם יושבים בבתים הכי ישנים ויפים בעיר, וממלאים אותם בקלסרים. לכו תזדיינו, הילדים השיכורים על המדרגות של כיכר דיזינגוף. מרלין מנסונים דמיקולו עם עגילים בכל המקומות הלא נכונים. לך תירדם בלילה אחרי שבדרך הביתה ראית ילד בן 15 שמקיא את החיים שלו על המדרכה. ולכו תזדיינו, הרומנים השיכורים שנופלים עליך כשאתה עוצר באחר הכספומטים של אלנבי. לך תירדם בלילה אחרי שסירבת לתת שקל לבחור בן 30 שתקוע פה מגיל 20 כי איזה כלב לקח לו את הדרכון.
תל אביב..

לפני 14 שנים. 14 בספטמבר 2010 בשעה 8:43

[url]

לפני 14 שנים. 8 ביוני 2010 בשעה 6:17

[url]

&feature=related
לפני 14 שנים. 1 ביוני 2010 בשעה 11:34

לפעמים את יושבת במחשבה על החופש.
דברית שרצית לעשות,חלומות שחלמת.
ההורים דאגו לך,דאגו שכל מה שתרצי יגיע אלייך שאם תרצי מספיק תקבלי.
גרמו לך להאמין שאת הכי חכמה ,הכי יפה הכי מוכשרת הכי הכי .
מצאת את עצמך לאט לאט מבינה שההורים לפעמים טועים,לא הכול שלי לא הכול אני מקבלת.
במקרה שלי כמעט הכול אבל אני מדברת על רוב האוכלוסיה.
לא כולם אוהבים אותי לא כולם יאהבו אותי לא כולם יוכלו לגעת וגם אני לא מצליחה לגעת בכולם.
את גודלת רצה,רצה רחוק.
מנסה טועמת מריחה מתאכזבת מתנסה מתאהבת נופלת קמה שוב נופלת מעשנת אוכלת בוחנת נבחנת משמיעה את עצמך.
את מוצאת את עצמך קמה בבוקר עובדת בעבודה שאת לא אוהבת,חוזרת הביתה לגבר שספק אם מזיז כבר,יושבת עם חברים שמשעממים או את משעממת אותם.
מעשנת כי כולם מעשנים,מעשנת מלברו לייט כי זה סטייל וככה עושים כולם.
ובתכלס כולנו נעקצים בלא פחות מ21 שקל בזמן שLM לא פחות טובות,אבל זה כולם עושים.
את מתה להמציא את עצמך מחדש,את מרגישה שזה בוער בך חזק,מעכב אותך.
חו"ל צורחת לך בואי אלי בואי,נסי אותי.
את מתעכבת,מעכבת,הכול לוחץ עלייך את לחוצה,החיים מתישים ואין זמן לנשום.
את מנסה להסביר את זה לכולם וכולם איתך בסירה.
כי הצרה של כל הטיפשים היא הנחמה שלך.
את מתבזבזת,חיה חיים שרק בתוכך את יודעת שאת לא רוצה,נמצאת במקום שאת רק חושבת שאת מאושרת בו.
שומעת את המוסיקה של כולם,משלמת על וודקה רדבול במועדון 50 שקל,כי זה מה יש.
והחכמים ביותר מרוויחים על הגב שלך,הם אלו שקנו דירה בYOO והם אלו שנוהגים על הקאיין השחורה.
את קמה למקרר ריק,כי שמת את החיים שלך על לאכול בחוץ.
את אוכלת מסריח,לא מסודר,את רואה את עצמך הולכת ונאכלת אבל את מחייכת.
את לא אוהבת את זה,את מפחדת לשנות כי צריך תעוזה,צריך ביצים לקום ולעשות.
זה מה שעושה אותך אפורה,פרווה.
רוצים להיות,רוצים לגעת.
אבל מעטים יהיו שם.
מזמן סיימתי את הטיול שלי שם,עכשיו אני מטיילת במקום טוב.

:)

לפני 14 שנים. 29 במאי 2010 בשעה 13:53

[/url]

&feature=related