זעם. כעס ,חוסר אמון ותיסכול .
אני מביט בחדשות קורא עיתונים ואני משתומם לאיזה מצב מדינת ישראל והתושבים שלה הגיעו.אנחנו שהיינו בצבא וראינו חברים נופלים וניפצעים.ראינו את המבט של האישה של האמא של המשפחה בזמן הקבורה בשבעה.אנחנו כרגע מתדיינים האם לשחרר את המחבלים על מנת לקבל את החייל שליט שנשלח על ידי אימו לצבא בידיעה שהצבא והמדינה לא יפגעו בו ויעשו את הכל להחזירו בשלום.
פה לא מדובר בהחזרת גופות אלא בחייל חי ובריא פיזית.
אין דבר שיכול להיות שווה ערך לחייל שליטכלום לא!
כל השבויים לא משנה מי הם ומאיפה הם נלקחו הם ברי החזרה !
לראות דיונים בטלויזיה האם כדאי? האם שווה? המחיר גבוהה? .
את כולם להחזיר רק שהחייל יחזור הביתה.איזה צבא י שלנו אם מתדיינם על החיים של החייל ?מה יעשו עם כל המחסלים האלה? ימשיכו להאכיל אותם?ימשיכו לתת להם לחיות על חשבון המדינה? יחכו שמישהו אחר ילקח בשבי ?
יש כאן חייל שבשבילו צריך להחזיר מבחינתי את כולם תמורת חייו.
הדברים נאמרים אחרי שבמקרה שמעתי שיר של אברהם פריד והמילים בשיר פשוט זיעזעו אותי וגרמו לי לכתוב ולהוציא הכל החוצא פה.
הנה השיר ותשליכו אותו לגבי שליט החייל ששבויי אי שם בידי החמס.
לפני 14 שנים. 1 בדצמבר 2009 בשעה 14:40
