כשלא הולך- אז עד הסוף......
התמרקתי והתצחצחתי לקראת פגישה מפויסת עם האדון לאחר ויכוח מטומטם שכמו תמיד אני אחראית לו -רתחנית ונמהרת זו אני- שפחה לא קלה......רכבות ,מוניות מגיעה לדירה המוסכמת- צלצול טלפון- שימי את כיסוי העיניים.......שמה- שומעת דלת נפתחת-ידיו של אדוני אוחזות בי וחוטפות אותי פנימה. מקולפת מבגדי מוצגת לראווה -יש לו חבר...
ישר לענינים -אני על ארבע ואדוני עושה בי שימוש....החבר מצטרף........ברקע משחק כדורגל אני האפריטיף והקינוח.... הופה......מה קרה?..... חזר לי המחזור שנגמר לפני יומיים.השפרצות לכל כוון- החבר פדנט לחוץ- אדוני מתפקד ברמות גבוהות לא מתרגש ואז אני חוטפת התקף סוכר.........רבותי,זה מחזה לא נחמד, לרוב זה לא קורה לי, אבל לאחרונה שיחקתי קצת בכאילו אין לי סכרת וקיבלתי תזכורת רצינית /מפדחת מה קורה אם לא לוקחים אחריות.האדון מגלה את כל צדדיו הרכים.אחריות מלאה, מניח אותי עליו בעדינות,מגיש לי מתוקים ועמילנים, נרגעת לאט לאט, מבויישת מאד. האדון מרגיע- את שפחה טובה, הכל בסדר....מונית ,תחנת רכבת- האדון בקשר כל הזמן,
מתיישב לידי נער צעיר, עדיין קצת נסערת, לא ממש מרוכזת. עולה לרכבת ומגלה שנגנב לי הארנק.
האם מישהו מנסה להגיד לי משהו?.......
האור התגלה בדמותה של עלמת חמד שהקפיצה אותי הביתה מתחנת היעד -נחתתי על המיטה מבטיחה להיות בן אדם טוב יותר- באמת......
לפני 14 שנים. 16 ביולי 2009 בשעה 13:52
