בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Monsieur

לפני 11 שנים. 13 בינואר 2013 בשעה 23:29

להישאר מחוץ לפרופיל שלך, זה כמו להיתקע בלי מפתח מחוץ לבית.

תודה מעומק לב ונשיקה ענקיתתתת למאסטר ערן וזמרת בארים על העזרה והסבלנות הרבה בהשבת הסדר אל כנו. 

אוהבת המון המון

loyalty

לפני 13 שנים. 14 בספטמבר 2011 בשעה 8:23

לפני 13 שנים. 5 ביולי 2011 בשעה 19:10

האם זה משתפר כבר, או שזה ממשיך?
האם זה מקל עלייך שיש לך את מי להאשים?
"אהבת חינם" אתה אומר, "חיים רק פעם אחת"
אבל בסוף הלילה אתה הולך לישון לבד

אהבה אחת, וכולנו חולקים בה
היא חומקת, אם לא מטפלים בה

האם שוב איכזבתי אותך, האם השארתי טעם מר?
אתה מתנהג כאילו שאין בינינו כלום, ומצפה שאעשה אותו דבר...?
מאוחר מדי הלילה לגרור, את העבר החוצה, אל האור
אנחנו אחד, אבל גם שונים
נושאים זה את זה במסע החיים

האם באת להתנצל, או להעיר את המתים משנתם?
האם באת לשחק את ישו, להציל את העולם?
האם ביקשתי הרבה? אנא, ענה לי
נתת לי כלום, עכשיו זה כל מה שיש לי

אנחנו אחד, אבל זה לא חשוב
כי אנחנו פוגעים זה בזה, ואז עושים את שוב
אתה אומר: "אהבה היא מקדש, אהבה נעלה לכול"
אתה אומר: היכנסי נא ואז גורם לי לזחול

ואיני יכולה להיאחז עוד
בעולם שאתה אוהב
אם כל שיש בו זה כאב ועוד כאב

אותה אהבה! אותו הדם!
זהים אבל שונים
זכינו לשאת זה את זה.....


&feature=related







תרגום (מעט) חופשי לעברית: אני.

תיהנו!
לפני 13 שנים. 27 ביוני 2011 בשעה 6:07

אמא אומרת לבן הגדול שלה, רגע לפני הכניסה לרכב, שיחגור את אחיו התינוק במושב, והוא מצידו מסנן: "אני רוצה להחזיק אותו בידיים, שיילכו להזדיין!" והם נוסעים משם.

ואני המומה, מתרחקת משם ומדמיינת איך אני ניגשת אליו, מנערת אותו ושואגת באוזניו:
מי???? דביל קטן???? מי ילך להזדיין? השוטר שעלול לעצור אותך???
הרי אחיך התינוק יעוף מידייך בברקס הכי קטן!! (זה אינסטינקט)

אז די לדבר שטויות! אנשים ברי דעת, לא שומרים על החוק כי הם מפחדים מהמשטרה (זו חשיבה קלוקלת) אנחנו עושים זאת, כי החוקים האלה (מעצבנים ככל שיהיו) מגנים עלינו מעצמנו.

לפני 13 שנים. 2 במאי 2011 בשעה 10:44

לפני 13 שנים. 19 במרץ 2011 בשעה 14:24

אחרי מסיבה הזויה
שיכורים אבל אופטימיים
נוסעים במונית לת"א

האור שהתחיל לעלות בקצה השמים הודיע שהלילה נגמר ואיתו רגעי החסד
קצת מתנדנדים ירדנו לאסוף את התיק שנשכח ונפרדנו בנשיקה לשלום...


בעולם מקביל נרדמנו חבוקים במיטה ענקית עד הצהריים



לפני 13 שנים. 6 בפברואר 2011 בשעה 14:07

כמעט כולם בעבודה
ואנחנו מתחמקים בשובבות החוצה
נותנים לשמש התל אביבית לחמם אותנו בדרך הקצרה לכרם

אוכלים ומקשקשים כמו שני ונילים... פשוט תענוג!

ניצחון קטן לכוחותינו : )


לפני 13 שנים. 23 בינואר 2011 בשעה 8:51

האחריות על גורלם ואושרם של אנשים היא גדולה מכל אחריות אחרת ובל נזלזל בה.
אם אתה לא יודע לעמוד בה תמצא את עצמך מכסח נשמות שבאות רק מאהבה


&feature=related
לפני 13 שנים. 27 בדצמבר 2010 בשעה 9:25

השיבינו עינייך לימים שחלפו
לימדוני להתחרט על העבר ופצעיו
כל שראו עיניי לפני שראיתיך
אל ייחשב לי במניין חיי

אתה חיי!
משחר יומי
אתה, אתה חיי

כמה ימים אבדו, אהובי?
כמה מחיי חלפו?

לא ראה לבי שמחה לפנייך
לא טעם אלא כאב

רק התחלתי לאהוב את חיי
רק עכשיו, שמא אאבדם

את כל שייחלתי לו, אהובי
מצאתי באור עינייך

הו היקר לי מחיי!
היפה מחלומותיי
ומדוע לא ידעתיך קודם??

כל שראיתי לפנייך
ייחשב כחיים אבודים...

אל המתיקות שבך, קחני
מהעולם והרחיקני

רחוק מכאן, רק שנינו
רחוק רחוק, לבדנו

האהבה תרווה את ימינו
התשוקה את לילותינו

כל שראיתי בטרם ראיתיך
ייחשב כימים אבודים

אתה, אתה, אתה חיי...




אינתא עומרי/ עאבד אל ווהאב
תרגום חופשי: אני


&feature=related


לפני 13 שנים. 11 בדצמבר 2010 בשעה 9:42

הבלוג אמנם גלוי לכל, אבל הוא לעיניו של אדם אחד בלבד, נא לא להגיב