מועדון אפל
שתויה
מתנדנדת רק טיפטיפה
מחפשת שוט לאדוני
ממתינה כמו ילדה ביישנית ללל"ג
שתסיים להפליא את מכותיה בבחור צעיר ואמיץ אחד
"עבר לך הזמן"
פסקת כשדרכינו הצטלבו
חייכתי נבוכה
"נכון"
"מצאת שוט?"
שאלת
"לא אדוני"
"כנראה שפשוט שכחת"
אמרת ופנית ממני
עד עכשיו לא הבנתי, מדוע לא האמנת כשאמרתי שפשוט לא מצאתי?
כי פתאום, ובאופן הכי לא סביר, בדיוק בשנייה שבה חיפשתי שוט, נדמה היה לי שאין אפילו אחד באיזור
בסיבוב השני הצלחתי
מרוצה חיפשתי אותך בעיניי
נראית לי עסוק במיליון דברים אחרים תוך כדי
מהססת ניגשתי אלייך
ומסרתי אותו בידך
"גשי לכלוב"
פקדת
ואני צייתתי במהירות
רוקדת ומלטפת את הסורגים בהכנעה של קדוש מעונה
"שחררי אותה"
שמעתי אותך אומר לה
בחלוף מספר דקות
"סוף סוף סשן"
חשבתי לעצמי
לא יודעת את עצמי מרוב שמחה
פתאום ביקשת שאשאל אותה כמה הצלפות מגיעות לי
ניגשתי אליה ברגשות מעורבים
"19" היא ענתה בקלילות
לו ידעה כמה לילות בלי שינה ערגתי לכל הצלפה מידייך
"רק 19???"
הפטרתי
באמת שזה לא היה טיזינג
אבל זה עלה לי ביוקר
לא כאב לי ככה הרבה זמן
שוב ושוב התבלבתי בספירה
שוב ושוב התחלתי מחדש
הזיכרון מעורפל בנוגע לרגעים הארוכים שחלפו
ואם זה לא סאב ספייס
אז מה כן?
הזיכרון הברור הבא שלי הוא שלך
מעביר בעדינות
קוביית קרח על ישבני
רגעי חסד כאלה
הם הם שמטביעים בי את שייכותי אדוני
לא השוט ולא הסימנים הכחולים
אהבתך ודאגתך היא שממלאת אותי בתחושת ביטחון אמיתית
של כמה יקרה אני בעינייך
ומה אני בשבילך
ואתה בשבילי...
לילה טוב
אוהבת תמיד!
נועה שלך
לפני 14 שנים. 4 ביולי 2010 בשעה 13:33