זה היה מבצע לוגיסטי מורכב :
התלבשנו (או שלא)
והגענו (רובנו יבשים)
למסיבת פורים המהוללת
במיטב מחלצותינו (?)
סבב נשיקות ונכנסתו לאחר כבוד (נתקענו בכניסה)
אל רחבת הריקודים הדחוקה
מחדל ראשון הוביל למחדל שני
ובסופו של דבר
מצאנו את עצמנו רוקדים (בקושי רב) במרפסת העישון האפופה
שוב עיכוב בכניסה (חייזרינו היקרים קופאים בחוץ)
והצפיפות התחילה לתת בי את אותותיה
מתוסכלת ונסערת, פניתי אלייך ואמרתי
שממש בא לי ללכת הביתה
(חשתי מצוקה של ממש)
באותו רגע עשית משהו מדהים
משהו שאיש לא עשה מעולם בשבילי
(עד כדי כך שהייתי צריכה למלא בלוג שלם כדי לתאר דקה יקרה אחת)
ניגשת אליי
ובידיים איתנות אחזת בכתפיי
וקירבת אותי אלייך
חיבקת ואימצת אותי אל ליבך
ובחמלה שהציפה את כולי
הבטת בעיניי ואמרת:
אני כאן
פתאום
כמו במטה קסם
נעלם החדר כולו
ובמשך דקה ארוכה אחת
לא ביקשתי אלא להיטמע בין זרועותייך
לשאוב מלוא הריאות את מילותיך המלטפות
את אהבתך
באותו רגע הרגשתי הכי חזקה בעולם
מבקשת רק להגיד
תודה
לפני 14 שנים. 9 במרץ 2010 בשעה 17:40
