קופסה שחורה

אני מתה לצאת אבל אין לאן...
אין עם מי...





משעמם לי...
בא לי בירה ... בא לי מוזיקה, בא לי פאב או בר אפלולי ... אני בכלל מעדפיה את הבל בירושלים. אבל אין לי עם מי לעלות לעיר היום.

אוףף..

החלפתי את תמונת הפרופיל שלי בעצת אדוני. ואני חייבת לציין שהבחור יודע על מה הוא מדבר.
:))

אני אוהבת את האדון שלי.
ישנתי אצלו בשבת, הזדיינו שמחנו אכלנו צחקנו נהננו...
וישנו כמו תינוקות והזדיינו עוד...
טוב להיות צעירים מה שניקרא.
ואני ונוס. השפחה הקטנה של אדוני. הנסיכה והאלה שלו.
האדון שלי גורם לי לראות בעיני את יופי כפי שהוא רואה אותו...

דרך הגב היום האכלנו סטייק טעים טעים!!!

http://www.youtube.com/watch?v=_mz6EGSbSbM

בשבוע הבא יום הולדת...
הינה גדלתי בעוד שנה כמאת, גם קבלתי היום נייד חדש. מגניב ומתכתי כי אני ממש נזק מבחינה דיגיטלית לפעמים.
הראשון ניגנב
השני נדפק (ולא במובן הטוב...)
בשלישי טבע פעמיים במים
ופעם אחת בדבש...
הוא גם נשבר 5 פעמים לפחות ועדיין שרד תיקון
ולסיכום...
עכשיו יש לי אחד נוסף...
לא נזק אני?

חשבתי הרבה על הפוסט הנוכחי לא ממש ידעתי מה אני רוצה לכתוב עד אשר שהתגבשה דעתי.
עוד שבוע אני עוברת דירה, מתחילה בחיים חדשים. מגיע לי אפילו מעבר לזה אני ממש רוצה ולא מוכנה לוותר על כך.
אני כניראה פשוט פתחתי את בלוג הזה כדי להוציא קיטורים כי זה מטרף אותי מרגיז אותי.
השקט המגעיל שעוטף אנשים צבועים.
אנשים.... אני לפעמים כול כך שונאת אנשים. לא בני אדם אלה אנשים...
את הדוחה הזו שעבורת ברחוב וזה וזה ששם גם וזה פשוט לא ניגמר, אז אני לא מביטה בהם. והולכת ישר מתנהגת כאילו אני לבד ברחוב ואז אני חוזרת הביתה חוזרת לרחוב שלי לשכונה שלי, כול כך הרבה אנשים עומדים סביב אני פשוט מעדיפה שהם לא יראו אותי כדי לא לשמוע את השלום המזוייף שלהם.
מצחיק אותי כול פעם מחדש שהם שואלים "מה שלומך?"
ואני "אני.. בסדר אני רק רוצה לחתוך וריד ולקפוץ לים ומה איתך?" (אבל הם כבר בצד השני של הרחוב אז באותה מידה אני יכולה להגיד שבא לי לדפוק פרה ...)-בצחוק. כמובן. אין לקחת את הפיסקה הזו ברצינות זו עדין אני...

אני כתבתי בפרופיל באופן מוגדר ורציני ביותר אני שונאת אנשים יותר מדי רגשנים. כלומר עם לא נתתי לך צומת לב במשך יום אז אתה נעלב מתקפל והולך לבכות בפינה...
?????? מה זה הדבר הזה?????
בחיי לפני כמה חודשים זה קרה לי כאן בכלוב שמרתי עם איזה אחד על קשר התכתבות כאן ויומים לא הייתי מחוברת למסנג'ר ולא לכלוב (בגרויות ...) ואז הוא שולח לי הודעה בפרטי כאן:
"את רוצה שאני העלם לנצח? אחרי כול מה שעברנו...." ובלה בלה......
בחיית' גברים קחו את עצמכם לידים! אני נשבת לכם אני לחלוטין בעד המין הנשי היפה החטוב והמוווושך!
לפעמים נושך... :))

אויי יש לי דה-זה-וו לא טוב... אני מתחילה להשמע כמו סלינג'אר!!! רק זה מה שחסר לי ואני בכלל שנאתי את "התפסן בשדה השיפון"

ועכשיו כי פשוט חייב כי אין שיר שמגדיר את הרגשתי יותר טוב מי זה...

http://www.youtube.com/watch?v=i8C_lhmpIgk
חלומות של אחרים
ביצוע: הפרויקט של עידן רייכל
מילים ולחן: עידן רייכל

שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים,
רודפים אחרי השמש,
שבויים בתוך מעגלים, כולם מסובכים,
אז מה את עוד חולמת,
שנים הם מסתירים, שנים כולם יודעים,
אבן מתהפכת,
בלילות ובימים כולם כבר מדברים,
למה את עוד נשארת...

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...

שנים הם שואלים, שנים לא מקשיבים,
שומרים הכל בבטן,
זה מצטבר וזה גובר וזה בסוף גומר,
על מה את מדברת,

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...

יוצא שאת תמיד שותקת
אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל,
כל המילים שנעלמו
תמצאי אותן בחלומות של אחרים...

שנים הם נפתחים ונשארים סגורים, נאחזים ברוח,
כל אסון רודף אחר, זה בא זה מדבר,
חוזרים לפצע הפתוח...

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,
הביאי את היום...

יוצא שאת תמיד שותקת...

שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים,
רודפים אחרי השמש.

אמא ובן מנהלים דיאלוג:

___________________________

אמא: מה? מה זה? מה זה הדבר הזה?

בן: אמא די את לא רוצה לדעת באמת ....

אמא: מה מה זה כבר יכול להיות?
(מצביעה על פלג תחת)

בן: באמת אמא עזבי ....

אמא: זה לדגדגן? לכוס? לתחת? בשביל מה זה?

בן: לתחת אמא! טוב? לתחת !!

אמא: (במבט מזועזע !!)
אבל זה כואב!

בן: אז מה? גם ללדת כואב....
___________________________

אני באמת שואלת את עצמי מה לכול הרוחות אני עושה כאן? ולא במובן רע. אלה מה אני עושה כאן מול המסך בשעה אחת בלילה?
במקום ללכת לישון?
ראשית יש לי צרבת מהגהנום משהו שהיה דומה לזה קרה לפני מספר חודשים, כאשר הייתי חולה מעוד והרופאים לא הצליחו להבחן נכון את המחלה, שהתגלתה כדלקת גרון לא תמימה כול כך תוספת לוירוס וראלי כול שהוא בקיבה, ואחרי שבועים של אנטיביוטיקה ויותר מחמישה כדורים כנגד כאבים מדי יום במשך כמאת 14 יום גרם לקריסה כמאת טוטאלית של מערכת החיסונית שלי ואז היו לי צרבות מכול שטות.
דווקא יצא מזה דבר טוב, זה כמאת גמל אותי לחלוטין ממשקאות מוגזים ממותקים כמו קולה ספרייט וכיוצא באלה...
וזהו.. כאת יש לי צרבת שוב אבל זה כבר באשמת אמו של האדון שלי. האכול שהיא בישלה לנו היום היה בעל יותר מדי רסק עגבניות, ללא סוכר כלל. עודף החמיצות הרג אותי ידעתי שתהיה לי צרבת אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה. אבל אני חייבת לציין שזה היה טעים, אבל יש מחיר מסתבר....
כמו אני מתוסכל מעצמי לחלוטין מרגיז אותי שהבלוג הזה נהיה עוד לפני שהוא מתחיל ליותר יומן מאשר ספר שירה או רישום מין ספר זיכרונות . גם התסכול הזה בימים האחורנים מטרף אותי.
אני מרוגזת ומעוצבנת חלק בגלל האנשים כאן חלק מאנשים אחרים שאני פוגשת כול הזמן או מדי פעם. רגשנות עודף מטרפת אותי בדיוק כמו חוסר רגש ובכלל אני לא יודעת מה עובר עלי כרגע. לא אני ולא אף אחד לא יכול להסביר לי מה אני יושבת כאן אחרי חצות וכותבת ומברברת ורק מדברת ולא זוכרת דבר ממה שכבר כתבתי ובטח כבר חזרתי על עצמי איזה אלף פעם.
פשוט בא לי לדפוק את הראש בקיר...

זה שם די מוזר לבלוג, תאמתי גם לא קראתי את הספר כך שהדבר תמוהה אפילו יותר...
אני חושבת שקופסה שחורה זה דברים שמכניסים פנימה ושומרים כל אחד לעצמו. גם מהתבוננות מרובה בבלוגים כאן הגעתי למסקה שיותר מכול, רוב הבלוגים הינם חלון קטן לשפיכת הלב ברגעים מסויימים רק מעתים הבלוגים שבאמת משקפים חיים וגם זה באופן כל שהוא... חצוי במיוחד.

את הכלוב אני מכירה שנים רבות למרות גילי וכול פעם מחדש אני מופתעת מחדש באופן מעוד מעוד מפתיעה למשל העובדה שהאדונים כאן לא יודעים לקרא פרופילים. ראו דוגמא כתבתי שאני תפוסה ולא פנויה ואדון אחד שלח לי את הדבר הבא: (העצוב בזה שהוא באמת חשב שזה יגיע לידי הגשמה....)

יקירה -

אומנם את צעירה מאוד
ואף משוייכת - לדברייך.
אני לא פונה אליך בשביל להיות אדונך. אני פונה בשביל להציע לך טקס - שאני חושב שידבר אליך.
את מוזמנת לקרוא את הפרופיל שלי. לאט ובהנה.
לעומק.
ולבקש את אדונך שיסכים לך להתקרב.
לחוות. לעבור.
זה לא סשן.
זה משהו חזק הרבה יותר.
והאדון שלך יצטרך להיות לידך בתהליך הלידה המחודשת. בשיקום שלך.
לבנות אותך מחדש.
אם תעזי להתקרב - את יודעת מה לעשות.
יום טוב.

אני חשבתי: ??????????? זה הדבר היחיד שנותר בראשי צלול...
-------------------------------------------------------------

והינה עוד אחד... (הוא באמת חייב אשפוז בכפייה)

וואלק שתהיי בריאה 😄
איזה פרופיל מפחיד, אללה ייסטר.. ברחתי לצד השני של הגלובוס. כפרה עלייך ועל החבר הבר מזל שיש לך את 😄
חיים יפים ילדה 😄

ואני חשבתי: רק בריאות באמת...