אני באמת שואלת את עצמי מה לכול הרוחות אני עושה כאן? ולא במובן רע. אלה מה אני עושה כאן מול המסך בשעה אחת בלילה?
במקום ללכת לישון?
ראשית יש לי צרבת מהגהנום משהו שהיה דומה לזה קרה לפני מספר חודשים, כאשר הייתי חולה מעוד והרופאים לא הצליחו להבחן נכון את המחלה, שהתגלתה כדלקת גרון לא תמימה כול כך תוספת לוירוס וראלי כול שהוא בקיבה, ואחרי שבועים של אנטיביוטיקה ויותר מחמישה כדורים כנגד כאבים מדי יום במשך כמאת 14 יום גרם לקריסה כמאת טוטאלית של מערכת החיסונית שלי ואז היו לי צרבות מכול שטות.
דווקא יצא מזה דבר טוב, זה כמאת גמל אותי לחלוטין ממשקאות מוגזים ממותקים כמו קולה ספרייט וכיוצא באלה...
וזהו.. כאת יש לי צרבת שוב אבל זה כבר באשמת אמו של האדון שלי. האכול שהיא בישלה לנו היום היה בעל יותר מדי רסק עגבניות, ללא סוכר כלל. עודף החמיצות הרג אותי ידעתי שתהיה לי צרבת אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה. אבל אני חייבת לציין שזה היה טעים, אבל יש מחיר מסתבר....
כמו אני מתוסכל מעצמי לחלוטין מרגיז אותי שהבלוג הזה נהיה עוד לפני שהוא מתחיל ליותר יומן מאשר ספר שירה או רישום מין ספר זיכרונות . גם התסכול הזה בימים האחורנים מטרף אותי.
אני מרוגזת ומעוצבנת חלק בגלל האנשים כאן חלק מאנשים אחרים שאני פוגשת כול הזמן או מדי פעם. רגשנות עודף מטרפת אותי בדיוק כמו חוסר רגש ובכלל אני לא יודעת מה עובר עלי כרגע. לא אני ולא אף אחד לא יכול להסביר לי מה אני יושבת כאן אחרי חצות וכותבת ומברברת ורק מדברת ולא זוכרת דבר ממה שכבר כתבתי ובטח כבר חזרתי על עצמי איזה אלף פעם.
פשוט בא לי לדפוק את הראש בקיר...
לפני 14 שנים. 6 ביולי 2009 בשעה 22:34
