In the Pink

"אני זורמת, כמו שרצית".
"כן, אני רואה".
"איך אני בינתיים, אדוני? אני מרגישה כל כך חדשה בזה".
"תראי, את מכופפת על שולחן, התחת העסיסי שלך חשוף, ואני עומד מוכן עם הקיין. הייתי אומר שאת ממש בסדר גמור".
"תודה, אדוני".
"מספיק עם הדיבורים עכשיו. תפשקי".

אני מפשקת רגליים עד שאני מרגישה את הרוח מתנועת גלימתו מקררת את שפתיי התחתונות. אני מרגישה אותו מתקרב עד שנשימתו חמה באוזניי. ידו נחה קלות על ירכי.

"יפה מאוד, ילדה. עכשיו, אני רוצה שתנקבי בשם כל חלק בגופך שאגע בו. כל טעות תגרור עונש".
"כן, אדוני".
ידו עולה במעלה הצד הפנימי של ירך שמאל שלי. אני מציינת את המקום. הוא ממשיך לטייל על ישבני, ונעצר בצדו השמאלי. בלי שליטה אני רועדת מעליצות וחוטפת סטירה מצלצלת על ישבני הימני.
"תחת, ישבן, גלוטיאוס מקסימוס, עכוז, אדוני".
"יפה".
הוא ממשיך לטייל על גופי, מגרה את קצות העצבים שממילא מגורים עד כלות מרוב ציפייה. לרגע אני עוצרת להתענג על התחושה ושוכחת לתאר בשם את המקום שבו הוא נעצר. הקיין שלו מכה על השולחן ועורי מצטמרר.
"תרשמי נקודה אחת, ילדה! ואני סומך עלייך שלא תתבלבלי בספירה!"
"כן, אדוני".
אצבעו מטיילת עכשיו בחריץ ישבני, למעלה, באמצע, מלטפת בלי הפוגה, מוציאה ממני אנחות של אקסטזה ואני כמעט שוכחת איפה אני ולשם מה התכנסנו.
הוא נהנה מההשפעה של המגע שלו עליי. הוא יודע עד כמה אני מגורה. הוא אוהב להביא אותי לנקודת האל-חזור, לשלוט בי ככה. ואני לא אשקר – זה לגמרי הדדי.
"אל תזוזי, ילדה!"
"כן, אדוני".
"אני לא מאמין למראה עיניי! את ממשיכה לנוע ולהתפתל אחרי שאמרתי לך לא לזוז?!"
"לא, אדוני. כלומר... לא הרבה, אדוני".
הוא גוחן מעליי, פניו כל כך קרובות שאני חושבת – חולמת – מקווה שהוא (סוף סוף) ינשק אותי.
"קדימה, ילדונת, דברי. מה זה שגורם לך לנוע ולהתפתל על אף שהוריתי לך לא לזוז? הרי את יודעת שתיענשי על זה. קדימה, מה קורה?"
"תראה... אממ... זה אתה... אתה גורם לי להרגיש כל כך... וגם..."
"וגם?"
"תראה, הפינה של השולחן מגיעה לי בדיוק לדגדגן, אדוני, וזה לוחץ שם, וזה לא עוזר, ו..."
"תהיי ברורה. זה בגללי או בגלל הפינה של השולחן?"
אני מסמיקה.
"זה התחיל מהשולחן ואתה חיזקת את זה, ונגעתי בשולחן רק בגלל שככה אתה אמרת לי לעמוד, ואז... אז הייתי ילדה רעה וזזתי".
תוך כדי דיבור הוא מפסיק ללטף אותי ודוחק את ידו אל בין רגליי, אוחז בשתי אצבעותיו בדגדגן שלי, ולא מאפשר לי לנוע.
"את רוצה לזוז?"
אני כל כך מגורה, שאני מתקשה לדבר. "כ-כן א-א-אדוני. ז-זאת ה-ה-האמת".
"למה את מגמגמת?"
"ב-בגללך, אדוני. א-א-איך שאתה נו-נוגע בי".
הוא צובט לי חזק בפטמה ואורגזמה קטנה מתפרצת ממני לפני שאני מצליחה לעצור. הוא מוריד ממני את הידיים ומתרומם לידי למלוא גובהו. מודעת לחומרת מעשיי, אני שוב קרובה לדמעות. אני עדיין מגורה מאוד, אבל חוששת מהעונש שיבוא.
"אני מצטערת, אדוני".
"התנהגות גסה, זנותית ותאוותנית כזאת ראויה לעונש".
הוא מרים את החצאית שלי ומתחיל להכות אותי בידו האחת ולהניף עליי את הקיין בשנייה, בו זמנית. אני מרגישה את ישבני מתאדם ומתחיל לנוע לעבר אורגזמה נוספת.
"מה את?"
"אני זונה גסה ותאוותנית, אדוני. ואני קרובה מאוד לגמור".
הוא מפסיק את ההלקאה פתאום וכורע לצדי. "את ילדה טובה מאוד. את זונה, אבל את הזונה שלי. תני לי את הכוס שלך".
אני מסתובבת אליו ומרימה את החצאית מקדימה. ידו שוב נדחקת בין רגליי, אבל רק כדי לקרב את האגן שלי אל פניו. הוא מכה ותופס את ישבני וכך מקרב את הכוס שלי לפניו ומרחרח בהערכה לרגע לפני שהוא מחדיר את לשונו אל בין שפתיי, ואז מתחיל לנשוך ולמצוץ את הדגדגן שלי. אני בקושי מצליחה להישאר על הרגליים.
הוא נעמד ומכופף אותי על השולחן שוב, מפשק את רגליי. אני מרגישה את הזין שלו מתחכך בשפתיי מאחור, ואז מחליק לתוכי. אני משתנקת.
"את קרובה לגמור?"
"כן, אדוני".
"אבל לא בלי רשות".
"לא, אדוני. אף פעם לא בלי רשות".
הוא מזיין אותי, מושך בשערי, מכה בישבני חזק מאי פעם ואני נהנית מכל רגע. הוא לוחש לאוזני את כל השמות שבהם הוא קורא לי, אומר לי כמה אני מלוכלכת, איזו ילדה טובה רעה אני, כמה הוא אוהב אותי, כמה הוא אוהב לזיין אותי, כמה טוב לו בתוך הכוס שלי, כמה אני מחרמנת אותו ואיזה עונש מגיע לי על זה...
"אוי, אדוני... בבקשה..."
"בבקשה מה, ילדה?"
"בבקשה, אדוני, מותר לי לגמור?"
"מותר לך".
אני משחררת צרחת עונג ומרגישה את הרטיבות הנוזלת במורד ירכיי. הוא ממשיל לזיין אותי, במומחיות, בלי לפספס פעימה, בלי לעצור לרגע.
"ילדה טובה. זונה קטנה ושובבה. כל הכבוד לך".
"הקצב שלו נהייה מהיר יותר וקולו נעשה נמוך יותר עד שהוא גונח את ה"אההה" הסופי שלו באוזני ואוחז בי חזק. לרגע אין שום משחק תפקידים, לא מורה ולא תלמידה, רק הוא ואני, מתנשפים, אחוזים זה בזה בחוזקה כאילו אין מחר. הוא הראשון להתאושש, כמובן.
"כדאי מאוד שתנקי כאן, ילדה!"
"כן, אדוני. על הברכיים?"
"בהחלט".
אני יורדת על ברכיי ומכניסה לפי את הזין שלו, הקשה עדיין. בעיניו שמביטות בי אני רואה שעינגתי אותו גם ברמת החיים וגם ברמת הסשן. וזה הדדי. הצורך שלי להיכנס ולענג את אדוני הוא חלק בלתי נפרד מהגירוי ומההנאה שלי.