ערומה לפי בקשתו, אני עומדת מולו.
הוא זורק כרית על הריצפה, מניח ידו על כתפי, ומתכופף אליי. לוחש לי באוזן.
"כרעי."
יורדת על ברכיי על הכרית ומחכה.
הוא כל כך דואג לי. זה חלק מהותי של הקסם בינינו. לדעת על האכפתיות של השני כלפייך. חשוב לו שאני לא אקבל פגיעה, לכן נותן לי כרית בשביל הברכיים. אחרת איך אני אקום להגיש לו שתיה, או ללכת להביא לו ציוד?
מניח את ידו השני על כתפי הפנויה, ועם האגודלים מלטף את פניי. מנשק אותי במצח, ואז, עם אצבע אחת מתחת לסנטר שלי, מכוון את ראשי אליו.
מנשק אותי בפה -- עדין בהתחלה, אך מגביר את העצמה באופן מהיר שאפשר לחשוב על אוטו -- 0 עד 60 ב1.3 שניות.
טוב לי שאני נמצאת על הברכיים. רגליי לא היו מחזיקים מעמד.
"את יודעת מה עליך לעשות עכשיו. תתחילי."
אני מפשיטה אותו לאט ובזהירות. מתחילה כהרגלי ליד רגליו, ופתחת את הקשרים של שרוכי הנעליים שלו. מבקשת ממנו להרים רגל אחת, אני מורידה לו את הנעל הראשונה, ואז אותו הסיפור עם השנייה. ממשיכה להפשיט אותו, ומקפלת את בגדיו ושמה אותם על הכיסא לידי.
"עמדי."
אני עומדת, והוא לוקח אותי בזרועותיו, ומחזיק אותי קרוב וחזק.
"ברוכה הבאה" לוחש לי.
וככה זה מתחיל.
לפני 13 שנים. 11 בספטמבר 2011 בשעה 8:30
