לפעמים טיפוסים של "הכל או כלום" מעדיפים להיות הכי למטה,לרדת לבור הכי עמוק באם אינם מצליחים להגיע לגובה הרצוי והנכון מבחינתם שהוא לעולם מעל הממוצע. עד כדי ויתור על הכל כמעט,עד כדי מצב בו הסלוגן מהפרסומת של אלפא רומיאו "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי" מתאר את מצבם במדויק. הם חושבים שמתוך התהום הם יצמחו איכשהו אבל לרוב מגלים שהם רק מאבדים את זה יותר ויותר אז הם נאחזים בכל מיני אמונות דביליות על הארות ושינויים לא הגיוניים שיצוצו פתאום וברור שהם מקוללים מהשמיים למרות שעל פניו הם טיפוסים ריאלים בעיני עצמם לפחות.
פתאום הפידבקים מהסביבה שגם במצב הנחות הזה מתעקשת לספר להם שהם הכי טובים והכי חכמים והכי יפים לא רק שלא מחזקות אותם הן אפילו מחלישות כי נכנס האלמנט הזה של פוטנציאל לא ממומש שרק מגביר את התסכול. והזמן עובר והלחץ גדל וההסתגרות מטריפה וההזנחה גוברת ופתרון לא נראה באופק.
לפוסט הזה אין שום אפילוג,הוא נחתך ככה,נגדע באיבו
לפני 13 שנים. 10 במרץ 2011 בשעה 14:10
