צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחבואים

משחקים במחבואים,מתחבאים מהחיים
לפני 13 שנים. 9 באפריל 2011 בשעה 8:50

הבנתי שאני כזה. אוהב כשרע לי בלב,נהנה מהסבל כשעצוב לי. קורט קוביין קרא לזה געגועים לנחמה שבלהיות עצוב. נחמה מתוקה כזו
לכן אני גורם לאחרים לעשות לי רע ולהתעלל בי נפשית כדי שחלילה לא יהיה לי טוב לרגע,שלא תהיה שלווה.
הייתי מת לשנות את זה אבל זה חסר סיכוי
ס'אמק

בטי בום​(שולטת) - אתה אמיץ בובה }{
לפני 13 שנים
Beta Male - אין לך מושג כמה את טועה...
לפני 13 שנים
בטי בום​(שולטת) - לשים ככה את זה על השולחן, להסתכל על זה בעיינים שלי להאשים את מי שמולך, יש פה כל כך הרבה כמוךוהם פוחדים להסתכל במראה.
לפני 13 שנים
Beta Male - תמיד הבטתי קודם כל בעצמי,בעיקר כשזה קורה שוב ושוב ושוב.
תמיד העדפתי לסבול ולא לגרום לסבל
תמיד העדפתי למות ולא להמית

אם כבר האשמה היא במי שיצר אותי כך

ותקני כבר מקלדת
לפני 13 שנים
פייה{O} - מנסיוני טיפול פסיכולוגי יכול לחולל פלאים במאזוכיסטים עם יצר הרס עצמי.
למרבה הפלא מסתבר שאפשר לחיות טוב ובכיף ובאהבה, להשאיר את הסבל רק למשחקים במיטה פה ושם, והכל בסדר.
לפני 13 שנים
Beta Male - את באמת חושבת שאני לא נמצא באחד כזה?

הקטע שבמיטה אני לא מת על סבל בכלל,אני לא יכול לסבול כאב למשל. רק הסבל הנפשי הזה...

יפה הגדרת את זה: יצר הרס עצמי. אני מניח שאני לעולם לא אוכל לחיות "טוב ובכיף ובאהבה"
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י