עלילות אינארי

בריוקאן המשפחתי הקטן בפושימי היו רק חמישה חדרים קטנים, בגודל 12 טאטאמי. בעלת הפונדק היתה יפנית כמושה שלמרות מאורעות המלחמה והפצצה האטומית שמרה על אופטימיות מעושה ונימוס מופתי כלפי התיירים הזרים שאירחה בביתה. בתה היתה בחורה פשוטה, שמנה כחבית חייכנית ונעימה שהיתה מתקינה את אמבטיית העץ ומכינה את ארוחות הבוקר המסורתיות.

חזרתי לפושימי כפי שחוזר נודד רעב וכחוש לביתו הישן. מאוסקה לקיוטו לפרוור המבולגן אך מבריק מנקיון ואל הריוקאן. קערת אורז הונחה מולי ושני מקלות אכילה, פיסת דג על צלחת קטנה. מיד אחרי המקלחת יצאתי אל המקדש. חמשת אלפים טורי אדומים-שחורים התפתלו על הגבעות כנחשים מובילים אל עוד ועוד ועוד קרחות של יער במבוק עטורות פסלי שועלים ורצפת אבן ירקרקה. ראשי הסתחרר מן השלווה שדרכה עבר אד דק של מיליארדי גרגרי אורז מבושלים ואלפי צרצרים בלתי נראים.

הימים בפושימי עברו עלי בהתגלגלות על מחצלות הטאטמי בנים לא נים בחום איום ולחות איומה לא פחות. שוכב ערום למחצה בחלוק היוקאטה הכחול כשאגלי זעה זערורים מתגשמים על מצחי וחזי, הזיתי בקורות אותי במאות השנים האחרונות. יצאתי מן הפונדק רק על מנת לאכול כדורי אורז מתובלים וצלופחים מטוגנים בטריאקי. הלילות היו קרירים, הלילה מנחם.

ביום השישי לרביצה היא הופיעה.

אמריקאית מהוואי, בחורה קטנה, עורה שחום מבריק ומתוח. חצי תאילנדית חצי משהו שלא טרחתי לברר. עמוסה במזוודות כבדות פי שתיים ממנה ומשקפיים חסרי חן. אחרי העליה במדרגות התלולות ומקלחת, נראתה קצת מבולבלת, לא יודעת לאן לפנות או מה לעשות. הצעתי לה ללכת למסעדה בה ישבתי כל ערב כמעט לאכול צלופחים ודגים. היא נראתה מפוחדת, מבועתת כמעט אבל אחרי עידוד קל מרפת השכל השמנה בצורת חיוכים ותנועות ידיים נלהבות - נעתרה.

השיחה נסבה על כלום. היא התעקשה לספר על כמה שהיא בחורה מסורתית ומסורה לבעלה שאמור להצטרף אליה פה ממש - בעוד שבוע. היה לה חזה זקור ופטמות אופייניות לארכטיפ האסיאתי - קטנות וזקורות כמו שני כובעי צילינדר חומים. יכולתי לנחש, מבעד לחזיית התחרה והחולצה הלבנה. אבל היו אלו רגליה החטובות ועכוזה החצוף והמוצק שהניפו אותי סופית מתרדמת-הפושימי שלי. החיה התעוררה באחת, כשזעה על השרפרף הגבוה על מנת לתפוס את בקבוקון הסויה, גבה התקמר קלות והאור העמום נפל על עורה החשוף, ניפץ באחת את הסכר שמנע מהזרם השוצף והעכור מלהציף ולמלא את ייעודי.

לו היתה מביטה בעיני באותו רגע, טרף תמים שכמוה, היתה מתכשפת מיד. אבל עיני האיילה שלה היו נעוצות במגש העץ הקטן שלפניה, שפתיה המעט סדוקות אך חושניות להפליא נפשקו על מנת לקבל לתוכה את פיסת הסשימי ואפה הפיק אינפופים קטנים של סיפוק.

עוד דיבורים על קליפות חייה העלובות, עוד הרצאה על אידאלים ואהבת המשפחה והנה באה הארוחה על סיומה. הצעתי טיול לילי קצר לראות את הגשר עליו עוברות רכבות הלילה בדרך לקיוטו. היא סירבה בנימוס, ביקשה לחזור אל הפונדק, אבל כיאה לבחורה מסוגה, יכולתה למצוא את דרכה חזרה אליו היתה אפסית. הנחתי לה לטעות בסמטאות ההולכות וצרות. עד שלבסוף הגענו אל פסי הרכבת. באותו רגע ממש, קטר דיזל צהוב ענקי הצטווח על מסילתו מולנו. יצר החיים דחף אותה אחורה אל זרועותיי בבעתה. ליבה המטופש דפק בחוזקה, צמוד לחזי, היא התחילה לבכות. אחזתי בחוזקה בשיערה מאחור, מבטה רווי הדמעות התחלף מהקלה לבעתה להיסטריה. בעודי מושך, טרפתי את פיה הסדוק. היא ניסתה לחמוק, כלאחר יד, אבל מיד שלחה לשון רכה וארוכה בגישוש אחרי. הסטתי את פני והבטתי בעיניה. האישונים המצועפים התכווצו בפחד שוב, דחפתי אותה מעליי אל אבני הגרניט האפרפרות היא נפלה על גבה ושאלה אותי באנגלית מתכתית מי לעזאזל אני חושב שאני.

גהרתי מעליה, ועם גב כף ידי הימנית הורדתי לה את הסטירה הראשונה. פניה חזרו להביט בי מימין לשמאל, לאט, לשונה שאך לפני רגע תרה אחרי לשוני ליקקה את חיכה המדמם. אבל המבט, המבט לא היה רווי שנאה, הנוזל העכור שבתוכי גאה וגעש, המבט היה מלא בתאווה.

על זה היא חטפה עוד סטירה.

תפסתי בעורפה והפכתי אותה על ארבעותיה, היא לא אמרה מילה, לא אידאלים, לא בעל שמגיע בעוד שבוע, לא תכניות לעתיד. רק אינפוף וגניחה. הירח השתקף באחורי ירכיה. הפקודה לפתוח את חגורת מכנסיה ואת המכנסיים עצמם ירדה עליה כשאני מושך בשיערה לאחור. ביד אחת עשתה את שפקדתי בעוד ידה השניה מלבינה על אבני הגרניט שתחת לאדני הפסים. במשיכה אחת הורדתי את מכנסיה. תחתוני תחרה קטנטנים הדוקים על עכוז שממש הבהיק באור הלבנה. באחד הבתים מאחוריי הוסט הוילון. מישהו צפה בנו.

תפסתי בין האצבע לאגודל את בד התחתונים ומיששתי עד החלק שכיסה על הסדק הקטן שלה. הוא היה רטוב ושמנוני כולו. טבול לגמרי בנוזליה, היא גנחה בציפיה. אגודל ואצבע הפכו לאגרוף קמוץ על מיציה שנספגו בבד ובמשיכה אחת קרעתי את האריג והגומי מעליה. היא החניקה זעקה. עכשיו ראיתי את הכוס המהביל שלה במלוא הדרו, נוטף שרוכים של נוזל מתחת לחור התחת שדמה להר געש קטן וכבוי באור הכסוף.

גהרתי מעליה תוך שאני מפתל את מחלפותיה סביב פרק ידי, משכתי משיכה יבשה וחזקה אל עבר חזי ולחשתי לה בצרפתית שאני הולך להכאיב לה, מאוד. היא לא הבינה כלום, היא הבינה הכל. דחפתי את אגודלי לפיה והיא מצצה אותו בתאווה, העברתי אותו על מותניה ופס הרוק יבש לפני שהגעתי לעכוזה. Encore. אמרתי בצרפתית והיא מצצה את האגודל שוב, הפעם ביתר שאת עם קצת יותר רוק, אבל שוב, לא הספיק בכדי לרדת מצלעותיה אל עכוזה.

היא חטפה את הסטירה השלישית, בהפתעה, מאחור, הפעם על לחי שמאל.

עיניה נעצמו בכאב מהול בדמעות. והחיך התחיל לדמם שוב. זה בדיוק מה שרציתי. האגודל נתחב שוב לפיה והפעם, עלבון רוק ודם עטפו את אגודלי בשקיקה, זה הספיק בדיוק עד הר הגעש הכבוי שלה. האגודל עבר עליו בדרכו מטה אל הכוס שעכשיו הפיק מעדנות מעדנות. תחבתי את האגודל פנימה אל קרן השפע הצרה וסכתי את האגודל בנוזליה. היא נאנחה בעונג. קרעתי את החזיה מעליה העונג הפך לכאב כשהגומי חתך תחת שדיה המושלמים.

שוב תפסתי בשיערה בליפוף אגרוף, רק שבמשיכה אחורה הפעם, גם תחבתי את האגודל המסוכך במכה אחת לתוך הרקטום שלה, היא צרחה בהפתעה, משכתי את האגודל עמוק יותר פנימה ולמטה, אל הפרינאום. היא התחילה לבכות שוב, ויבבה ארוכה, כמו נהמת זאב פצוע זרמה מפיה נוטף הרוק והדם. התחלתי להרחיב את פי טבעתה, הזונה הקטנה נעתרה ברצון, לא עבר זמן רב וכל כולה היתה פתוחה ומוכנה. Ho please, please היא מתחננת ולא ברור למה.

שלפתי את האגודל מהתחת שלה ושמתיו בפיה המתחנן, היא שוב מצצה בשקיקה. האור שהציף את גופה החלק, משך מאחורי שק אשכי את ההרגשה ההיא, את הזחילה הרצחנית שמקורה בנוזל העכור הגועש בקרבי. נעמדתי מעליה מוקסם מקימוריה, והיא עוד מתחננת. אצבעות ארוכות ויפות נשלחו אל מפשעתי. היא פתחה את מכנסיי ושלפה את הזין שלי, Please please give me some ולפני שהספקתי לכנס את שרעפי כבר היה פיה על איברי ולשונה שלוחה קדימה. תפסתי שוב בשיערה ודחפתי מטה. אבל מה שמבעית כל בחורה מערבית לא היווה איום על האסיאתית שהיתה כלל וכלל. בעוד איברי מתקשח במהירות בתוך גרונה, לשונה הארוכה ליחכה את אשכיי במציצה סינית משובחת. כמה שלא דחפתי עוד, כמה שלא סתמתי את דרכי נשימתה, כמה שלא עלו דמעות בעיניה - היא המשיכה עוד ועוד לנסות ולינוק את חיי לתוכה.

שלפתי את פיה מעל הזין שלי ובשערות גררתי אותה במעלה ערמת האבנים אל הפסים, הפכתי אותה על גבה כשראשה מונח על המסילה, היא פישקה את רגליה רחב רחב הזונה הגמישה, אפילו שלחה יד ענוגה לפשק את שפתי הכוס הצר שלה תוך עיסוי הדגדגן אבל כל זה לא עניין אותי כלל וכלל. נשכבתי מעליה ודחפתי באיבחה אחת את הזין שלי לתוך חור התחת שלה. כיוון שהספיק כבר להתכווץ חזרה מאז תעלול האגודל, השריר הטבעתי שילח סכיני כאב חדות במעלה גופה, היא צרחה צרחה נוראית של חיה פצועה, הרגשתי את הרקטום שלה נסגר על איברי לא רצונית ואת הדופק של גופה פועם דרך חלחולתה בפראות. בכל תנועה פנימה והחוצה סך גופה את איברי בדם וכאב. היא בכתה והשתעלה עכשיו בכאב מהול בהנאה עצומה. ידה הימנית עיסתה בפראות את דגדגנה ומיצי הכוס שלה ניגרו על איברי הדש בה כבוכנה.

תוך שאני מקלל אותה קללות נוראיות בצרפתית, לוחש דברי זימה באוזניה, היא סוגרת מעל מותניי את רגליה החטובות, אני מרחיק את עצמי ומביט בשדיה הזקורים ופטמותיה המושלמות באור הלבנה. גופה נראה כאילו הוא עשוי מכסף טהור. מיקשה אחת של יופי. אני מצליח לשכוח לרגע ארור אחד, מאות שנים של אסתטיקה עילאית בשעה שאיברי הזקור והקשה מנפץ בה גלים חדשים של עונג ושריפה. היא גומרת פעם ועוד פעם ועוד אחת כשגופי מוחץ את גבה על האבנים המשוננות הפוצעות בעורה הבוהק.

אני מצווה עליה למשוך את לשונה הארוכה החוצה מפיה בשביל לקבל את זירמתי רגע לפני שאני גומר, רגע לפני שרכבת נוספת עוברת סנטימטרים ספורים מעל לראשה.