לחישה פזיזה

אני מחייך לעיוורונה הכפוי , ידיי על צווארה חונקות ושפתיי על שפתיה מנשקות בלהט. אנ י יכול לשמוע את גניחותיה בצורת תנועות גופה המתפתלות אליי בתגובה . יש לי חשק עז לראות את התחנון שבמבטה ואני מסיר את הצעיף מעיניה כשלשוני מלקקת את צווארה , אוזנה , לחייה , משוטטת בנחת של צימרור עז שאוחז בה כשתנועותיה מתגברות וגבה מתקשת לעברי בזעקה אילמת לתשומת לב. לא טעיתי , עיניה מצועפות , הבעותיה מתחלפות בין תחנון
לעונג , בין דרישה ליותר לכניעה."ככה זונה שלי , את לא אוהבת שטוב לך יותר מידי נכון?". אני מוציא מהשידה שליד המיטה סרגל פשוט של תלמידי בה"ס שאותו אני אוחז בידי הימנית וכפפה שאותה מלביש על כף ידי השמאלית. אצבעותיי חופרות בכוס החם שלה , נכנסות לאט לאט ובהדרגה עמוק יותר ויותר.אני מסובב את כף ידי החופרת בבשרה בנסיון להכנס עמוק יותר ימינה ושמאלה כשידי השניה מצליפה בירכיה עם הסרגל חורשות תלמי אודם ישרות
על בשרה החם.עיניה נעצמות בהרגשת הגירוי המתעצמת אך נפתחות באימה מידי פעם ככל שמכות הסרגות מתחזקות בעוצמתן על בשרה.היא מטפטפת טיפות תאווה שנשפכות החוצה בגלים בכל פעם שידי החופרת בה יוצאת החוצה ומשחררת את הואקום שאני יוצר. תאוותה ממלאת אותה כמו כד עם חותם מלכות , החותם שלי.
אני מביט שוב ביצירת האמנות שלי , המראה יפה בעיני אבל לא מספק.אני משחרר את הכדור שבפיה ואת רגליה בציווי להסתובב על הבטן , ידיה הקשורות עדיין מאחורי גבה הופכות את ביצוע פקודתי לקשה יותר. אני מחייך כשהיא מתאמצת , ככה ראוי לה והיא יודעת את זה היטב.
היא מכדרת את גופה היפה מרימה את ישבנה וגבה לתנוחת כריעה.כל חוריה פעורים אליי לשימושי כשאחליט. אבל עכשיו אני צריך להוציא קצת אנרגיה ולשמוע את כאבה.כן , אני אוהב את קולה המתחנן בזעקות השבר של כאבה המהול בעונג מיצי תאוותה הזורמים מהכוס החם שלה.אני מניף את ידי באויר ומצליף על גבה , ישבנה וירכיה את רצועת העור הארוכה, מייפה את גופה בציורים אדומים כיד הדמיון של השוט שבידי.בתחילה,היא לא מגיבה, השקט ניכר
במאמציה לא לפלוט הגה.ככל שמהירות ועוצמת ההצלפות מתגברת היא מתחילה להשמיע אנחות מהולות בגניחות.אני מחדיר בין לבין יד למצוא את זרמיה שהפכו לשלולית רטובה על הסדין שכבר לא ספג את הכמות ומלטף את כאביה ברוך , לעיתים עובר על הפסים האדומים עם הנוצה בעדינות רכה.כשאני מרגיש שהיא הגיעה לגבול יכולתה לקבל את כאביה אני שואל אותה:"נו , כלבה ,הספיק לך?" , היא:"עעעודד אדדווונייי בבבקקקשששה"
. "חוצפה של זונה (אני מגניב חיוך רק לעצמי),את מעייפת אותי",ניכר בה שהיא רוצה בשלב זה שהיא בעננים לחצות גבולות שהיא לא בשיפוט.אני עושה אנדנדינו בקול רם כשאצבעי חודרת פעם לישבנה ופעם לכוס שלה, הגורל נפל על חור התחת הפעור שלה שאני אוהב.אני חודר אליה היא נאנקת בהנאה ובשביעות רצון, הזונה שלי אוהבת זין בתחת.תגמרי מגיעה ההוראה לאחר זמן מה.היא לא משתהה , היא מאולפת.היא גומרת בקולות שמאיימים לשבור את
הקירות.ואז אני בא אל פיה שם ראוי לה לקבל את זירמתי שלי,ישר בתוך פיה החם ואל גרונה.

בשעה היעודה בדיוק כמו שקבעתי לה יום קודם , לא דקה לפני ולא דקה אחרי , היא עומדת מול פתח הדלת. אני יכול לשמוע אותה מסירה את המכתב שהשארתי לה במעטפה שחוברה לדלת הכניסה בסלוטייפ. תורידי את הבגדים במדרגות , תכסי את עינייך בצעיף שקשור לידית והכנסי , הדלת פתוחה. אני מחייך לעצמי במחשבה על הבהלה והמבוכה שהיא נמצאת בה עכשיו. אני מכיר אותה , את בישנותה אבל יודע שהיא תתגבר.
רחש קל של עדות לצייתנותה נשמע בעמעום. היא נכנסת מגששת את דרכה . בצעדים גדולים שלא נשמעו על השטיח העבה אני נעמד מאחוריה , אוחז בצווארה בחנק קל ותופס את ידיה שנקשרות במהרה מאחורי גבה.גם הג'אג הכדורי חודר לתוך פיה במהרה.
אני נעמד מול פניה להביט ביצירתי ההולכת ומתממשת מול עיני. מחזה יפה , אני מתפעל מעצמי.ומוליך אותה לאחור עד שהיא נופלת על המיטה הגדולה שבכוונה קניתי בדוגמת מוטות זהובות עם כדור בראשן שמעטרים אותה בארבע פינות. היא מתמקמת לפקודתי , בחוסר נוחות יש לציין ,בגלל ידיה הקשורות מאחור ואני קושר כל רגל חטובה לצד אחר של המיטה , רגליה מפושקות ,הנוצה כבר היתה מוכנה מראש על השידה ממול לעבור על גופה כשנקודות , נקודות של צמרמורת עברו בה למגעי הקל.אני לוחש באוזנה מתוך שביעות רצון :"אז מה כלבה שלי? , טוב לך נכון? ,רגוע לך,נכון?" היא מהנהנת בראשה מתוך שתיקה שבהסכמת הג'אג.
אני מחייך כשהשוט בידי מצליף על ירכיה , קלות על בטנה ושדיה כשראשה מתנדנד בפראות פחות או יותר ,מצד לצד.מידי פעם אני מחדיר את אצבעותי לכוס שלה שהולך ומתמלא במיצי תאוותה ומציין באוזניה את העובדה הפשוטה שגם היא וגם אני מודעים לה היטב כרגע , היא זונה של כאב , והיא מגורה כמו כלבה מיוחמת.

המשך יבוא...

איזה עולם מרגש ומופלא גיליתי כשנכנסתי לחיי הבדס"מ. כשהבנתי אחרי מחשבה וחיפוש עצמי שאני שולט. זה הסביר לי רבות על עצמי ועל התנהגותי היום יומית בעבר. פתאום הכרתי את האישיות שלי יותר בפתיחות והרבה יותר בהשלמה. הגילויים שלי נמשכים עוד ועוד ושלמים יותר מיום ליום שחולף ועובר. בתחילה חשבתי שחבל שלא הבנתי את המהות שלי שנים קודם ואחר כך קלטתי במחשבה שניה שלעולם לא מאוחר מידי.
שנות ה30 הם לא הזיקנה בהתגלמותה , נכון?. כן נכון. חוץ מזה "אין חכם כבעל ניסיון" ולי יש את ניסיון החיים וחוכמתם להנחיל לדורות הבאים [דהיינו הנשלטת שלי].את ההתעסקות בעיקר ולא בטפל , את מה שחשוב לי שהופך לחשוב לה ולמהות חייה ואת התובנות הנכונות - התובנות שלי.הנתינה שלי האישית לה -לנשלטת , הריגושים שאני מעביר לה , הרצון שתהיה לה הרגשה מרוממת שהיא הקימה מהרצפה ישר אל זרועותיי המחבקות והמנחמות פירוק והרכבה של אלפי רסיסי כאבה לשלם ומושלם של יופיה הפנימי הרגוע כעת.