לחישה פזיזה

בשעה היעודה בדיוק כמו שקבעתי לה יום קודם , לא דקה לפני ולא דקה אחרי , היא עומדת מול פתח הדלת. אני יכול לשמוע אותה מסירה את המכתב שהשארתי לה במעטפה שחוברה לדלת הכניסה בסלוטייפ. תורידי את הבגדים במדרגות , תכסי את עינייך בצעיף שקשור לידית והכנסי , הדלת פתוחה. אני מחייך לעצמי במחשבה על הבהלה והמבוכה שהיא נמצאת בה עכשיו. אני מכיר אותה , את בישנותה אבל יודע שהיא תתגבר.
רחש קל של עדות לצייתנותה נשמע בעמעום. היא נכנסת מגששת את דרכה . בצעדים גדולים שלא נשמעו על השטיח העבה אני נעמד מאחוריה , אוחז בצווארה בחנק קל ותופס את ידיה שנקשרות במהרה מאחורי גבה.גם הג'אג הכדורי חודר לתוך פיה במהרה.
אני נעמד מול פניה להביט ביצירתי ההולכת ומתממשת מול עיני. מחזה יפה , אני מתפעל מעצמי.ומוליך אותה לאחור עד שהיא נופלת על המיטה הגדולה שבכוונה קניתי בדוגמת מוטות זהובות עם כדור בראשן שמעטרים אותה בארבע פינות. היא מתמקמת לפקודתי , בחוסר נוחות יש לציין ,בגלל ידיה הקשורות מאחור ואני קושר כל רגל חטובה לצד אחר של המיטה , רגליה מפושקות ,הנוצה כבר היתה מוכנה מראש על השידה ממול לעבור על גופה כשנקודות , נקודות של צמרמורת עברו בה למגעי הקל.אני לוחש באוזנה מתוך שביעות רצון :"אז מה כלבה שלי? , טוב לך נכון? ,רגוע לך,נכון?" היא מהנהנת בראשה מתוך שתיקה שבהסכמת הג'אג.
אני מחייך כשהשוט בידי מצליף על ירכיה , קלות על בטנה ושדיה כשראשה מתנדנד בפראות פחות או יותר ,מצד לצד.מידי פעם אני מחדיר את אצבעותי לכוס שלה שהולך ומתמלא במיצי תאוותה ומציין באוזניה את העובדה הפשוטה שגם היא וגם אני מודעים לה היטב כרגע , היא זונה של כאב , והיא מגורה כמו כלבה מיוחמת.

המשך יבוא...