|
|
|
כל עוד חשבתי מהראש זה הרגיש לי הכי נכון בעולם
אבל המחשבות נדדו מהראש אל הלב
וזה כל כך כואב
כואב בלי הפסקה
כל הסופש הזה ניסיתי לישון
קיוויתי להתעורר חזקה
ואז החלום הזה שהעיר אותי חלשה
חלשה מאי פעם
חשוך לי בנשמה
יש לי לאחרונה המון חלומות
לא תמיד זוכרת הכל
בדכ זוכרת רק חלקים קטנים
הבוקר
התעוררתי וזכרתי הכל
גם זכרתי שלא היה סוף לחלום הזה ..
הוא נפסק בדיוק בשיאו
במתח
הלוואי והייתי יודעת מה היה/ יהיה בסופו
כי אני כבר לא יודעת כלום כנראה
המירוץ הזה לא בשבילי
למה זה חייב להיות כל כך כואב תמיד ?
שם..
במכנסיים
תוך כדי שאתה מחבק אותי חזק
כשאני מפחדת מהרעמים והברקים
ולהרגיש..
את ההתקשות הזו
את איך שהזין שלך מתעורר לקראתי
ולפנטז על עוד כמה שעות מאוחר יותר
❤️
שקט לי מידי
הילדים כבר לא כל כך ילדים , למרות שאצלי הם תמיד יהיו וישארו ילדים ..
אחת חורפת כי נרדמה כשאני התעוררתי בערך ..
אחד עסוק עם חברים דרך המסכים .. בעיקר נלחמים
ואני ..
אני מכינה לי קפה ומדמיינת שאתה שותה אותו איתי
מארגנת את מה שאפשר בלי להרעיש מידי
מתיישבת לי על הספה להשלים את הסדרה הטורקית שלי .. זו שאני כל פעם מחדש נפעמת לגלות כמה התרבות הזו שלהם מגרה אותי ומפעילה לי את המח והגוף ..
מצד אחד כל כך מתחרמנת ומפנטזת
מצד שני כועסת וזועמת
ואז
נהיית רעבה
מפנטזת על שנינו צמודים
מתפנקים על מה שאכין לנו
מקנחים בבשר שלי .. הגוף שלי שכל כך צמא אליך
לא שבעים . פשוט תמיד רעבים שזה מדהים ..
ואז..
פשוט להתכרבל לאבא על החזה
לעצום עיניים
להירגע
ככה
פשוט ככה בלי מילים
שבת שלום
מתגעגעת לימים האלו ..
שאבא צמוד אליי
שאני מתגרה בגורל שלי ובסף הסבלנות שלו
הימים האלו
שאני כל כך צריכה מהם עכשיו
אז פרקתי כל על
עשיתי כל מה שבא לי
אכלתי מה שבא לי
לבשתי מה שבא לי
ודיברתי עם מי שבא לי מתי שבא לי
חיכיתי לתחושה הזו שקיוויתי להשיג
ציפיתי לאופוריה .. לתחושת סיפוק
זה לא קרה
פשוט לא קרה!
החלל
הריקנות
העצב
גדלו למימדים עצומים
הבילבול
הפך לרכיב העיקרי במח שלי
הגוף רתח וגעש ולא הייתה לי שניה של שקט
כל הזמן כאבה לי הבטן
כל הזמן הראש דפק
המח עשה לי גלגלונים באויר
לא הצלחתי להתרכז בכלום
להקשיב או להבין
מילה אחת לא יכלתי להכיל מהסביבה שלי
ואוי ואבוי על מי שניסה לדבר איתי
רק לבה ואש יצאה לי מהפה
הפכתי לדרקון זועם
זעם על כל מה שנשבר סביבי
על כל מה שהתנפץ לי בפרצוף
כל מה שהתרסק ונהרס
וזה מדהים
איך בחיבוק אחד הגוף מתחיל לנוח
איך בנגיעה אחת הנפש מתחילה להרים את הראש
איך במילים התקווה מתחילה לחזור
הכאב של הגעגוע
כל כך שורף
כל הפצעים שלי מדממים ואני רק רוצה שתחבוש ותרפא אותם ואותי
שהדרך שאבדה תחזור להאיר ושהחושך ילך לתמיד .
כן ..
מבחינתי זה בדיוק ככה
בדסם שלי .. בדסם שלך/ שלהם /שלכם
ובמקרים נדירים הבדסם שלנו.
ואז הוא משתלב בצורה מושלמת
אבל ..
לפעמים
זה לא בדיוק ככה
ולהגיע לאיזון הנכון .. המושלם
זו עבודה
המון עבודה
גם שלי
גם שלו
שוב..
מניחה שאולי לא כולם יסכימו איתי
אבל זה לא ממש מעניין אותי
מה שבעיקר חשוב זה שאנחנו
רק אנחנו
נמצא את הבדסם שלנו
בדיוק כמו שהוא מושלם
לנו .
תיאום
הכלה
הבנה
מבט
תקשורת
קבלה
נתינה
סגידה
אהבה
כי בדסם
עושים רק באהבה
ומתוך עומק כמיהה ותשוקה
אחרת ..
זה כבר משהו אחר
המון דברים
רק לא בדסם
הלוואי והייתי חוליה בשרשרת שלך והייתי תמיד איתך
