אז פרקתי כל על
עשיתי כל מה שבא לי
אכלתי מה שבא לי
לבשתי מה שבא לי
ודיברתי עם מי שבא לי מתי שבא לי
חיכיתי לתחושה הזו שקיוויתי להשיג
ציפיתי לאופוריה .. לתחושת סיפוק
זה לא קרה
פשוט לא קרה!
החלל
הריקנות
העצב
גדלו למימדים עצומים
הבילבול
הפך לרכיב העיקרי במח שלי
הגוף רתח וגעש ולא הייתה לי שניה של שקט
כל הזמן כאבה לי הבטן
כל הזמן הראש דפק
המח עשה לי גלגלונים באויר
לא הצלחתי להתרכז בכלום
להקשיב או להבין
מילה אחת לא יכלתי להכיל מהסביבה שלי
ואוי ואבוי על מי שניסה לדבר איתי
רק לבה ואש יצאה לי מהפה
הפכתי לדרקון זועם
זעם על כל מה שנשבר סביבי
על כל מה שהתנפץ לי בפרצוף
כל מה שהתרסק ונהרס
וזה מדהים
איך בחיבוק אחד הגוף מתחיל לנוח
איך בנגיעה אחת הנפש מתחילה להרים את הראש
איך במילים התקווה מתחילה לחזור
הכאב של הגעגוע
כל כך שורף
כל הפצעים שלי מדממים ואני רק רוצה שתחבוש ותרפא אותם ואותי
שהדרך שאבדה תחזור להאיר ושהחושך ילך לתמיד .
