אביב גפן.. ליווית אותי ברוב התקופות האפלות בחיי..
המילים שלך כל כך מדברות אליי ..עליי...
אתה כמוני - מאין כוסברה כזו - או שממש אוהבים אותך או שממש שונאים אותך.
(רק ש לי , לא כמוך , זה מאוד מפריע .. התחושה הזו שאולי לא אוהבים אותי... למה..??? שאלה טובה.. הלוואי והייתי זורקת ז' כמוך . על כל העולם.)
אני - אוהבת. מתחברת. מרגישה ומתרגשת ממילותיך כל פעם מחדש...
קצת חוזרת לגיל 17 עכשיו.. השיר הזה אמנם מדבר על זוג (ככה אני מרגישה..אולי טועה..) אבל לי הוא מתחבר מאוד לחיים עצמם.
לפספוסים .. לנפילות.. לפרידות מחברים אמיתיים (שכנראה לא היו כאלה..)
בזמן האחרון , אולי הגילוי העצמי שלי של האני האמיתית קצת מרתיע חברים , אנשים , משפחה .. אולי לאנשים קשה "לאכול" שינויים של הסביבה שלהם... אבל אולי העובדה שהתעוררתי אחרי שנים של שינה עמוקה קצת משאיר אותי לבד.
תובנות עצומות על החיים .. על השאיפות.. על כל מה שאני חולמת להיות .
רק לא מבינה למה " דרך " חייבת להיות תמיד רצופה בסלעים , מכשולים , גלי צונאמי וחושך מוחלט.
לפני 14 שנים. 17 בנובמבר 2010 בשעה 10:23