אמיצה

כן.. הייתה תקופה שבאמת האמנתי לו .

והנה .. עברה שנה - בדיוק.
דרך של מלחמות תככים ריבים כעסים ומלחמה .. לא למעני אלא בי.

מסתכלת לי ככה על הדרך.. על ההסכם שיחתם השבוע ..
תוהה לעצמי...

איך האדם שכביכול היה החצי השני שלי (רק בדיעבד כי ברור שזה לא היה ככה לעולם)
האבא של הילדים שלי ..
האחד שעמדתי איתו תחת החופה והתקדשנו אחד לשניה.
זה שהאמנתי שאזדקן איתו מחובקת על הכורסה ..

היום.. אני בקושי מביטה לו בעיניים..
הוא לא יודע מי אני ..
ואני דיי בטוחה שהוא גם לא צריך לדעת.

שואלת את עצמי אם אוכל להיות שם שוב עם אחר..
הלב רוצה מאוד .
אבל הראש .. מייד נלחם ומנסה להגן ולשמור .

יוצאת לדרך חדשה ..בשנה חדשה.
מרגישה חדשה.

הוא כועס וטוען שהרסתי לו את החיים...

אבל..
יודעת שעשיתי הכל למענו .
יום אחד הוא יודה לי על הכל.